משפחה

האם טיפול באורסודיל יכול להשפיע על מידת הארעות סרטן המעי בחולים עם דלקת כיבית של המעי?

חולים עם דלקת כיבית של המעי (דכ"מ) נמצאים בסיכון מוגבר למחלה גידולית של המעי הגס המוערך ב0.5 עד 1 אחוז לשנת מחלה. משך החשיפה למחלה וגיל תחילת המחלה תורמים לסיכון המוגבר.
Primary Sclerosing Cholangitis (PBS) הנה מחלה דלקתית כרונית של דרכי המרה המופיעה בשכיחות של 2-4% בחולי דכ"מ. למרות שקיימים חילוקי דעות בספרות הרי הדעה הרווחת כי שילוב שתי המחלות קרי דכ"מ ו PBS מעלה את השכיחות למחלה גידולית של המעי לכדי 50% לאחר 25 שנות מחלה. נתונים אפידמיולוגים מקשרים תנאים סביבתיים והרגלי תזונה להתפתחות סרטן המעי. מזון עשיר בשומן נחשב כתורם להתפתחות סרטן המעי הגס יתכן בשל העובדה כי מקדם יצירה של מלחי מרה שניונים. אורסודיל נמצא בשימוש נרחב בחולי PBS בשל ההשפעה המיטיבה שלו על המדדים הביוכימיים של תפקודי הכבד. למרות זאת לא נצפתה השפעה על מהלך המחלה בכללותה. בנוסף ידוע כי אורסודיל מוריד את כמות מלחי המרה השניונים במעי ולמרות שבעבודות על מודל חיה נצפתה הפחתה בקרצינוגנזיס תחת טיפול באורסודיל לא בוצעו עד כה עבודות על בני אדם.
לפיכך עבודה זו באה לבחון האם שימוש באורסודיל קשור בהפחתת הסיכון לדיספלזיה אשר הנה שלב מקדים לגידול במעי הגס בחולי דלקת כיבית של המעי המבטאים בנוסף PBC.
59 חולים בדכ"מ ו PBC אשר היו במעקב קולונוסקופי באוניברסיטת וושינגטון נכללו במחקר Cross-sectional זה. 41 חולים השתמשו באורסודיל ו18 חולים מעולם לא השתמשו. מתוך כלל החולים ב26 מקרים התגלתה דיספלסיה במעי במהלך המעקב הקולונוסקופי אולם אף חולה לא פיתח גידול. מ26 המקרים עם הדיספלזיה 13 (50%) חולים נטלו אורסודיל, לעומת 33 המקרים ללא הדיספלזיה שבו 28 (85%) חולים נטלו אורסודיל. ההבדל בשימוש באורסודיל בין שתי הקבוצות היה משמעותי ומובהק ביותר ונשאר גם לאחר תיקנון לגיל, מין, גיל התחלת המחלה, משך המחלה, משך PBS, דרוג Child-Pugh ושימוש בתרופות.
מנתונים אלו הסיקו החוקרים כי יתכן ששימוש באורסודיל קשור בשכיחות מופחתת לדיספלזיה במעי בחולים עם דלקת כיבית של המעי וPBC. כמנגנון אפשרי מעלים החוקרים מספר השארות: בחולים עם דכ"מ ודיספלזיה או קרצנומה נמצא ריכוז גבוה יותר של מלחי מרה בצואה מחולי דכ"מ ללא גידול במעי הגס. שימוש באורסודיל מפחית את כמות מלחי המרה השניונים המהוים גורמים ציטוטוקסיים לתאים האפיתליאלים במעי העוברים בעקבות החשיפה פרוליפרציה ויתכן וקשורים לקרציוגנזיס.
מודלים בחיות מעבדה מוכיחים אף הם את אפקט המגן הכימי של שימוש באורסודיל. בנוסף זרוע נוספת של הגנה קיימת כנראה בעובדה כי אורסודיל חוסם יצירת שתי דרכים הכרחיות כנראה ליצירת גידולים במסגרת דכ"מ. האחת שינויים בביטוי פרוטאין קינז C והשניה השראת יצירת פוספוליפז A2.
נתונים אלו המדגימים השפעה מגינה של אורסודיל צריכים לשכנע בדבר נחיצות ביצוע מחקרים פרוספקטיביים אשר יבחנו את השפעת האורסודיל על אנשים בסיכון גבוה להתפתחות סרטן המעי הגס.

ANNALS למאמר

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה