קריטריונים חדשים לקביעת רמת סוכר, המתבססים על רמת סוכר בצום של 8 שעות מעל 126מ"ג/ד"ל הוכרו על ידי האגוד האמריקאי לסוכרת (ADA). ארגון הבריאות העולמי (WHO) אימץ הגדרה זו אולם הוסיף את הצורך במבחן סבילות העמסת 75 גרם סוכר לאחר שעתיים לצורך הגדרת סוכרת במחקרי אוכלוסיות. קביעת רמת סוכר בצום הנה שיטה קלה ליישום במרפאה, בעלת שונות נמוכה וניתן לחזור עליה בקלות ,מאידך קשה לקבוע את מידת הצום של הנבדקים במיוחד במחקר על אוכלוסיות גדולות ומבוגרות. למרות מכשלות אלו לא המליץ
ה – ADA את שיטת הסבילות להעמסת גלוקוז כשיטה במחקרים אפידמיולוגיים. לאור העובדות הללו ולצורך קביעת ההשלכות הפרוגנוסטיות של ההגדרות החדשות הוחל במחקר
ה – DECODE STUDY. תוצאות מוקדמות של מחקר זה הדגימו כי 46% בלבד מאלו שאובחנו כסוכרתיים בצום (מעל 126 מ"ג/ד"ל) לפי ההגדרות החדשות נכללו גם בהגדרה של סוכרתיים במבחן סבילות סוכר לאחר שעתיים (מעל 200 מ"ג /ד"ל). בנוסף, נמצא כי מבחן סבילות הסוכר לאחר שעתיים היה מנבא טוב יותר לתמותה כוללת מאשר רמת הסוכר בצום. מאחר ומרבית החולים בסוכרת סוג 2 מתים מסיבוכים קרדיווסקולריים, סיבוכים אלו צריכים להגדיר את הקריטריונים לפיהם נקבעת אבחנת הסוכרת ולפיכך מחקר זה בא לדווח על השוואת תוצאות ניבוי תחלואה ותמותה בחולים סוכרתיים על פי צום מול סבילות העמסת סוכר. השתתפו במחקר 22514 איש בגילאים 30 עד 89, מ-10 מרכזים ברחבי אירופה, 796 אובחנו כסוכרתיים בעבר, לגבי 21718 שלא אובחנו בעבר, המעקב הכולל עמד על 8.8 שנים וכלל 260000 שנות חיים. הקריטריונים ששימשו לקביעת מצב הסוכרת היו:
1.קביעת סוכרת באמצעות מבחן סבילות להעמסת סוכר: שעתיים לאחר העמסת 75 גרם סוכר מעל 200 מ"ג/ד"ל (180 מ"ג/ד"ל בדם מלא) מגדירים חולה סוכרתי, ערכים 198-140 מ"ג/ד"ל
(178-121 מ"ג/ד"ל בדם מלא) מגדירים אי סבילות לגלוקוז (IGT), מתחת ל-140 מ"ג/ד"ל (מתחת ל 121 מ"ג/ד"ל בדם מלא) מגדירים סבילות תקינה לגלוקוז.
2.קביעת סוכרת לאחר צום: מעל 126 מ"ג/ ד"ל (מעל 110 מ"ג/ד"ל בדם מלא) מגדירים חולה סוכרתי, 124-110 מ"ג/ד"ל (108 – 101 בדם מלא) מגדירים Impaired Fasting Glucose ופחות מ-110 (פחות מ-101 בדם מלא) מגדירים רמה תקינה של גלוקוז בצום של 8 שעות.
ממצאי מחקר זה עולות מספר הבנות:
1. מבחן הסבילות להעמסת סוכר לאחר שעתיים הוסיף בצורה משמעותית מידע פרוגנוסטי על הסיכון לתמותה. במחקר, כשליש מהגברים וכ-44% מהנשים אשר היו סוכרתיים על פי מבחן זה היו מוגדרים כלא סוכרתיים על פי מבחן הצום. קבוצה זו נמצאת בסיכון של 50% גבוה יותר לתמותה ממחלות קרדיווסקולריות ו-100% גבוה יותר לתמותה כוללת בהשוואה לנבדקים שהיו ללא סוכרת על פי שתי השיטות. עובדה זו מסבירה את היתרון בחיזוי הפרוגנוזה שיש למבחן סבילות העמסת סוכר על פני מבחן הצום.
2. בעבר נטען כי IFG ו- IGT הינם מצבי ביניים מטבוליים בין מצב בריא למצב סוכרתי וכי שני מצבים אלו הינם גורמי סיכון להתפתחות סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות. על פי תוצאות מחקר זה ברור כי שני מצבים אלו אינם דומים. לא הוכח כל קשר בלתי תלוי בין IFG למחלות קרדיווסקולריות או מחלה קורונרית, אולם הוכח קשר למוות כתוצאה מאוטם מוחי בנשים. לעומת זאת IGT המבוסס על מבחן סבילות העמסת הסוכר ניבא תמותה כללית, ממחלות קרדיויסקולריות וממחלה כלילית ולמעשה התמותה הרבה ביותר היתה בקבוצה של חולי IGT עם מבחן צום תקין עובדה המדגישה את החשיבות והעליונות של מבחן ההעמסה.
3. נשים סוכרתיות נטו למות יותר מגברים סוכרתיים ממחלות קרדיווסקולריות למרות שמובהקות סטיסטית הוכחה רק במוות כתוצאה של מחלות כליליות. נתון התואם מחקרים אחרים המוכיחים כי נשים סוכרתיות נוטות למות יותר מגברים.
4. במחקר הודגם כי תמותה המותאמת לגיל מכלל הסיבות גבוה יותר בגברים מאשר נשים במיוחד בקטגורית הסוכר התקין.
מחברי המאמר מסכמים בהבנה כי סוכרת ואי סבילות לגלוקוז (IGT) הנקבעת על ידי מבחן העמסת סוכר לאחר שעתיים, מנבאים תמותה מסיבות שונות ללא תלות ברמת הסוכר בצום, בניגוד לעובדה כי הקשר בין תמותה, IFG ורמת סוכר בצום נשען על רמת הסוכר לאחר מבחן העמסת סוכר לשעתיים ולפיכך קובעים המחברים כי באשר לניבוי תמותה קביעת הסוכרת לפי מבחן העמסה סוכר טוב יותר מאשר מבחן הצום.
הערת העורך: נתונים חשובים המצטרפים למחקר נוסף המוכיחים כי יתכן ורמת הסוכר בצום פחות חשובה לגבי ניבוי תחלואה ותמותה לעומת החשיבות ההולכת וגוברת של HbA1c ורמת סוכר שעתיים לאחר העמסת 75 גרם גלוקוז, יחד עם זאת יש לזכור כי אלו מחקרים אירופיים הנוטלים צד בויכוח "האידיאולוגי " בין ה-WHO ו-ADA.

למאמר המקורי