האם יש צורך לטפל בהליקובקטר פילורי בחולה עם דיספפסיה ?

דיספפסיה המוגדרת ככאב או אי נוחות הממוקמת ברום הבטן, הנה מצב שכיח ביותר. ההארעות השנתית של מצב זה בארה"ב ובעולם המערבי מגיעה עד 25% ויכולה להוות עד 5% מכלל הסיבות לביקור אצל רופא המשפחה. בניגוד לדיספפסיה המופיעה ברום הבטן, תחושת צרבת רטרוסטרנאלית מכוונת לאבחנה של ריפלוקס קיבתי- ושטי ומוציאה מכלל חשבון דיספפסיה.
דיספפסיה לא כיבית (דל"כ) מאובחנת כאשר בבדיקות האבחנתיות לא נמצא שינוי מבני או ביוכימי המסביר את הכאבים ברום הבטן. למרות שמצב זה אינו מוביל לתמותה או תחלואה מוגברים, הרי שהוא משפיע לרעה על איכות חייו של החולה ומעמיס נטל כלכלי על המערכת הרפואית. מאז אבחון הקשר בין הליקובקטר פילורי כגורם לשינויים ההיסטולוגיים בגסטריטיס, קיימת אי בהירות לגבי הקשר בין חיידק זה לדיספפסיה לא כיבית. קיים ספק לגבי תוצאותיהם של מחקרים מוקדמים בשל פגמים בתכנון ובביצוע שלהם, אולם, בשנים האחרונות פורסמו מספר עבודות הנוגעות לקשר זה בין הליקובקטר לדל"כ, בנוסף מטא-אנליזה שפורסמה ב – 1999 ומצאה כי הכחדת הליקובקטר פילורי עוזרת לתסמיני דל"כ, בחנה רק 5 מאמרים מתוכם 3 מאמרים השתמשו בפרוטוקול של תרופה אחת,דבר אשר לא נחשב כיום כפרוטוקול טיפולי. יתר על כן 2 מאמרים העריכו את התסמינים ומצב ההליקובקטר רק בתום הטיפול, אולם, לא העריכו את הכחדתו לאחר 4 שבועות ומאחר ו- 2 מתוך 5 המחקרים שנבחנו היו קצרים מכדי להעריך את הקשר בין הכחדת החיידק לשיפור בתסמינים הרי שהטייה בתוצאות המחקר יכולה להיגרם. לפיכך מטרת סקירה זו הייתה להעריך את ההשפעה של הטיפול להכחדת הליקובקטר פילורי על התסמינים של דל"כ. סקירה זו בחנה רק עבודות שבוצעו בצורה אקראית ומבוקרת אשר השתמשו בתרופות בעלות יעילות טיפולית כנגד החיידק וכביקורת שימשו תרופות ללא יעילות טיפולית כנגד החיידק וכן תקופת מעקב מספקת להוכחת יעילות הכחדת החיידק מול התלונות הדיספפסיות. החיפוש בספרות העלה 154 מחקרים, לאחר הכללת הגדרות הסקירה נשארו 7 מחקרים ו- 3 תקצירים אשר ענו על הגדרות ההכללה. נמצא כי (ODDS RATIO (OD היה 1.29 (95% CI 0.89 ל- 1.89) להצלחה טיפולית בהכחדת החיידק לעומת קבוצת הביקורת, אולם, אי אחידות מובהקת ומשמעותית נמצאה והיא מצביעה על הבדלים משמעותיים בתוצאות המחקרים ומעמידה את אמיתות הכללת הנתונים הללו ביחד בסימן שאלה. כאשר מוציאים מסך הנתונים מחקר אחד אשר הגדרת הדיספפסיה בו הייתה שונה מהמקובל בספרות והכילה כ – 30% מקרים של כאב רטרוסטרנאלי המכוון לריפלוקס וכן לא הוערכה בו חומרת התסמינים, הרי שמתקבל OR של 1.04 (CI 0.87 1.59) ללא שונות משמעותית.
על סמך נתונים אלו מסיקים מחברי המאמר כי קיימת תמיכה מועטה בלבד לתפקיד האטיולוגי שממלא הליקובקטר פילורי בדיספפסיה לא כיבית וכי קרוב לוודאי גורם אטיולוגי אחר הינו המחולל של מצב זה.
הבנות אלו מביאות את המחברים לחלק את החולים לשתי קבוצות תוך התווית ההמלצות הטיפוליות הבאות:

א. הגיוני להתחיל טיפול להכחדת הליקובקטר לחולים עם תלונות של דיספפסיה ללא סימנים מזעיקים כגון דימום מדרכי עיכול עליונות או ירידה במשקל על פי העיקרון של ("test and treat").
מחקרים מבוקרים מראים כי דרך טיפולית זו מפחיתה עלות בכך שהיא מפחיתה את מספר הגסטרוסקופיות תוך השפעה מינימלית על התסמינים הדיספפסים, קרוב לוודאי שהשפעה מיטיבה זו נעוצה במספר המקרים הקטן מבין חולים אלו אשר כן סובלים מכיב והגיבו לטיפול בהכחדת החידק.
ב. לחולים אשר עברו את הברורים הפולשניים ואשר לגביהם ישנה אבחנה של דיספפסיה לא כיבית, ממצאי סקירה זו מרמזים כי טיפול להכחדת הליקובקטר, קרוב לודאי שלא ישפר את התסמינים.

בסיכום מטא-אנליזה זו נמצא כי ישנה תמיכה מועטה בלבד לטיפול בהליקובקטר פילורי בחולה עם דיספפסיה לא כיבית. דרושה הערכה מתמדת לגבי הסיבות ופיתוח שיטות טיפוליות חדשות להפרעה שכיחה וחשובה זו.

?למאמר המקורי באנגלית

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים