שאלות ותשובות בנושאים פרמקולוגיים – מאת איל שורצברג


אייל שלום,
רציתי לשאול לגבי שימוש בסטרואידים שלא בשימוש דרך הפה כמו משחות או אינהלציות כאשר רוצים לחסן באבעבועות רוח. אני יודעת שאסור כאשר השימוש דרך הפה כי זה וריד תנגודת חיסונית וזה חיסון חי מוחלש, אך האם יש ספיגה בחיצוני לתשובתך אודה, יוכי.

יוכי שלום,
התשובה לשאלתך הינה כי על פי ה-CDC 1989 מתן סיסטמי של קורטיקוסטירואידים במינון נמוך עד בינוני, לפרק זמן קצר (אשר אינו עולה על 14 יום), סטרואידים במריחה, טיפול ארוך טווח בסטרואידים הפועלים לטווח קצר במתן סיסטמי בימים משתנים במינון נמוך עד בינוני, זריקות אינטרא-ארטיקולריות, בורסליות או לגיד אינם צריכים להיחשב כהורית נגד למתן החיסון. כמו כן גם מנות של סטרואידים אשר ניתנים כטיפול החלפה לדוגמא במחלת אדיסון אינם נחשבים כמדכאים של מערכת החיסון (Grabenstien, 1990). לא מצאתי מידע בנוגע לסטרואידים באינהלציה. אך ככלל אין לתת חיסון חי מוחלש ממקור וירלי או בקטריאלי לחולים אשר מערכת החיסון שלהם מדוכאת כתוצאה מנטילה של כמויות גדולות של קורטיקוסטרואידים (יותר מ- 10 מ”ג של פרדניזון או שווה ערך למינון זה) לפרק זמן של יותר משבועיים. בד בבד על הרופא המטפל להפעיל שיקול קליני לכל מקרה לגופו.

מקווה שעניתי על שאלתך,
איל
התשובה לשאלה לקוחה מתוך מאגר המידע micromedex 2001 Drudex Drug Evaluation.

אייל,
נהנתי לקרוא תשובותיך בגליון 10. אודה על התיחסות לגישה מומלצת לטיפול בחולה לאחר ניתוח מעקפים המקבל טיפול מניעתי הולם על ידי איזון לחץ הדם, שמירת פרופיל שומנים הולם ופעילות גופנית אך סובל מפריחה למוצרי אספירין שונים ולנוגדי דלקת לא סטרואידים אחרים, באותו אופן הגיב גם לפלאביקס. האם יש טעם לטיפול בקרדוקסין? פתרון אחר? ובאילו מינונים.
חג שמח,
ד”ר הקסלמן יגאל.

ד”ר הקסלמן שלום,
בנוגע לשאלתך האם יש טעם לתת טיפול בקרדוקסין או באמצעות פתרון אחר באדם אשר סובל מפריחה למוצרי אספירין ולנוגדי דלקת לא סטרואידים אחרים, סקרתי את מאגר המידע של מיקרומדקס ולהלן תקציר המידע שמצאתי. בנוגע ל- Dipyridamole, איתרתי מידע לגבי שימוש ב- arterial reconstructive bypass surgery. לתרופה זו אין אישור מה- FDA להתוויה זו במבוגרים או בילדים. המחברים מציינים כי תתכן יעילות לתרופה וישנו תיעוד טוב לאינדיקציה זו. המחברים מסכמים כי יתכן והתרופה מקטינה את קצב אטימת השתל. מהמידע שקראתי עולה כי התרופה אינה יעילה כאספירין במניעת אטימת השתל. במחקר שפורסם ע”י Harole et al ב- 1981 שבו השוו ארבע שיטות טיפול לחולים בהתוויה המוזכרת מוקדם יותר נמצא כי בקבוצה שקיבלה הן אספירין (500 מ”ג שלוש פעמים ביום) והן dipyridamole (במינון של 150 מ”ג שלוש פעמים ביום) לא הראו חסימות ואילו בקבוצה שקיבלה רק dipyradmole (במינון של
150 מ”ג שלוש פעמים ביום) שיעור החסימה היה 6 מתוך 93 חולים. בקבוצה שקיבלה אספירין בלבד 500 מ”ג שלוש פעמים ביום שיעור החסימה היה 6 מתוך 92 ואילו בקבוצת הפלצבו נצפה שיעור של 12 מתוך 86. החולים קיבלו את התרופות ביום הראשון או השני לאחר הניתוח ונבדקו כל 10 ימים בממוצע. במחקר זה לא נצפו סיבוכים כתוצאה מדימום.

בנוגע לחלופות נוספות לא ציינת במה התבטאה הרגישות לפלביקס והאם מדובר ב- class effect, שאם לא כן ישנם דיווחים בספרות על יעילות של Ticlodipine כשומר על עבירות הוריד הצפון (saphenous vein) לאחר ניתוח מעקפים aortocoronary. בד בבד התרופה אינה מאושרת ע”י ה- FDA להתוויה זו. במחקר אשר השתתפו בו 150 חולים אשר עבור ניתוח מעקפים חולקו המטופלים לשתי קבוצות. האחת קבוצת הטיפול אשר קיבלה 250 מ”ג שלוש פעמים ביום ticlodipine, והשניה קיבלה פלצבו לאורך 3 חודשים לאחר הניתוח. לאחר שלושה חודשים שיעור השחיקה בשתל בקבוצת הטיפול היה 10% בהשוואה ל- 20% בקבוצת הפלצבו. הפרש זה לא היה משמעותי מבחינה סטיטסטית. בד בבד כאשר ערכו בדיקות נוספות אשר כללו אנגיוגרפיה וסינטוגרפיה למטופלים נמצא ששיעור השחיקה בשתל בקרב קבוצת הטיפול היה 7% בהשוואה ל- 22% בקבוצת הפלצבו
(p<0.02). לאחר חמישה חודשים מסיום הטיפול לא היה הפרש משמעותי בין שתי קבוצות הניסוי. החוקרים מסכמים כי ticlodipineנראה יעיל בשמירה על עבירות השתל וכי יש לרשום את התרופה לפחות שנה אחת לאחר ניתוחי מעקפים (Chevigneet et al, 1984).
בניסוי אחר שנערך ואשר השוו בו את ticlodipine ל acenocoumarolנמצא כי שתי התרופות שמרו על עבירות השתל בצורה דומה (84% ו- 82% בהתאמה) לפרק זמן של 3 חודשים. החוקרים סיכמו כי בהסתמך על מידע זה ניתן לומר כי ticlodipine במינון של 250 מ”ג פעמים ביום יהיה יעיל כתרופות ממשפחת הקומרינים (Rothlin et al. 1985). לבסוף במחקר שערך Limet et al. ואשר פורסם ב- 1987 נמצא כי ticlodipine במינון של 250 מ”ג ליום לאחר ניתוח מעקפים מפחית בצורה ניכרת את שיעור אטימת השתל הקורונרי במהלך שנה של טיפול בתרופה. במחקר זה נמצא כי המטופלים בתרופה הראו שיעור גבוה יותר של דימומים בהשוואה לקבוצת הפלצבו אך תופעות לוואי אחרות לא היו שונות בשתי הקבוצות.

מקווה שתמצא תשובה זו הולמת,
איל שורצברג
התשובה לשאלה זו לקוחה מתוך ה micromedex 2001.

שלום רב
האם ידוע על קשר בין רואקוטן לבין הפרעות נפשיות משמעותיות – דיכאון, פסיכוזה?
תודה
ד”ר שלומי בן משה

ד”ר בן משה שלום,
לגבי שאלתך האם ידוע על קשר בין שימוש בתרופה roaccutane, חומר פעיל isotertinoin, להתפתחות של הפרעות נפשיות משמעותיות כמו דיכאון או פסיכוזה. בחיפוש שערכתי ב- 2001 micromedex בתופעות לוואי שהתרופה עלולה לגרום, על פי העלון לרופא, במערכת העצבים המרכזית, דווח כי התרופה עלולה לגרום דיכאון, פסיכוזות ולעיתים רחוקות להגיית רעיונות אובדניים, ניסיונות להתאבדות ואף להתאבדות. התסמינים הנ”ל שוכחים לאחר הפסקת התרופה וחזרו לאחר שהתרופה נוסתה שוב. Gatti et al. דיווח בשנת 1991 כי לאחר טיפול מוצלח בתרופה במינון של 0.5 מ”ג לק”ג ליום החולה דיווח על התפתחות של דיכאון חריף אשר הביא להתאבדות. מתוך 700 חולים אשר קיבלו מינון של בין 0.3 ל- 0.7 מ”ג לק”ג ליום, פיתחו 7 חולים דיכאון. זמן הופעת הדיכאון לא היה קשור למינון או למשך הטיפול. כאשר החולה פיתח דיכאון התרופה הופסקה וכל הסימפטומים נעלמו לאחר יומיים עד 7 ימים (Scheinman et al. 1990).

אני מצרף גם כתובת של סקירת ספרות בנושא זה שפורסמה לא מכבר ב medsacape ואשר עסקה בנושאים אשר אותם העלת.

http://www.medscape.com/Medscape
/CNO/2001/AAD/AAD-04.html

http://pharmacists.medscape.com
/Medscape/features/newsbeat/2001/0100/accutane.html

בתקווה שעניתי על שאלתך,
איל

רונית שלום,
להלן סקירה קצרה, בהתאם לבקשתך, על התרופות Avandia ו Novonorm.
אבנדיה הינו השם המסחרי לחומר הפעיל rosiglitazone. זוהי תרופה לטיפול בסוכרת סוג II. התרופה מאושרת ע”י ה- FDA כטיפול יחידני לטיפול במחלה במקביל לדיאטה ופעילות גופנית על מנת לשפר את השליטה ברמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג II. כמו כן ה- FDA אישר את התרופה כטיפול בשילוב עם metformin, דיאטה ופעילות גופנית בקרב חולים עם סוכרת סוג II אשר אינם מצליחים לשלוט ברמות הסוכר רק באמצעות metformin, דיאטה ופעילות גופנית. התרופה פועלת ע”י כך שהיא משפרת את הרגישות לאינסולין בקרב חולי סוכרת. כפי הנראה התרופה פועלת ע”י כך שהיא מקטינה את התנגודת התאית לאינסולין וזאת ע”י כך שהיא פועלת כ- PPAR (peroxisome proliferator activated receptor gamma activator). הפעלה של הקולטנים הגרעינים של PPAR-gamma, מווסתים את הטרנסקריפציה של הגנים המושפעים מאינסולין ואשר מעורבים בשליטה על יצור גלוקוז, העברתו וניצולו. בנוסף PPAR-gamma מעורבים בוויסות של מטבוליזם של חומצות שומן.

התרופה נמצאה יעילה כטיפול יחידני או בשילוב עם מטפומרין בטיפול בחולים עם סוכרת סוג II. תופעות הלוואי שנצפו בשיעור העולה על 0.5 אחוז בזמן השימוש בתרופה היו הינם: זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, פציעה, כאב ראש, כאב גב, היפרגליקמיה, עייפות, סינוסיטיס, שלשול והיפוגליקמיה (בשיעור של 0.6% מקרב המטופלים). כמו כן התקבלו דיווחים על אנמיה ובצקת. במחקר שנערך בקרב 4598 חולים שטופלו בתרופה לא דווח על הפטו-טוקסיות או עליה באנזים ALT.
בזמן השימוש בתורפה יש לנטר אנזימי כבד (התקבלו דיווחים נדירים על הפרעות בתפקוד הכבד בשימוש בתרופה) ולהיזהר במחלת לב בשל הגדלת הסיכון לאי ספיקת לב, הפרעה בתפקוד הכלייתי (יש להמנע אם חמור).
התרופה אסורה בשימוש לאנשים הסובלים מהפרעות בתפקוד הכבד, היסטוריה של אי-ספיקת לב, שילוב יחד עם אינסולין (אשר עלול לגרום לאי ספיקת לב), הריון והנקה.
כמונו-טרפי המינון היומי של התרופה הינו בין 8-4 מ”ג ליום או 4-2 מ”ג פעמים ביום. כאשר משלבים את התרופה עם מטפורמין המינון זהה.

נובונורם הינו השם המסחרי לחומר הפעיל repaglinide. זוהי תרופה לטיפול בסוכרת מסוג II. התרופה מאושרת בבריטניה לטיפול בסוכרת סוג II לבד או בשילוב עם metformin. התרופה פועלת ע”י כך שהיא מגבירה שחרור של אינסולין. התרופה מתחילה לפעול במהירות ובעלת זמן פעולה קצר ולכן יש לקחת זמן קצר לפני הארוחה. יש להחסיר מנה באם מפסידים ארוחה. אסור להשתמש בתרופה בזמן של קטו-אצידוסיס, תפקוד כלייתי גרוע או הפרעה בתפקוד הכבד וכן בזמן הריון או הנקה. תופעות הלוואי של התרופה הן כאב בטן עליונה, שלשול, עצירות, בחילה או הקאה, תגובות של רגישות יתר הכוללות גרד ואורטיקריה וכן עליה באנזימי כבד. המינון המקובל למבוגר הינו 500 מיקרוגרם תוך שלושים דקות לפני הארוחה. מינון של 1 מ”ג יילקח באם עוברים מתרופה אחרת היפוגליקמית. את המינון ניתן להגביר על פי התגובה לתרופה במרווחי זמן של שבוע עד שבועיים עד למינון של 4 מ”ג המינון המקסימלי היומי הינו 16 מ”ג. התרופה אינה ממומלצת לילדים או מתגברים מתחת לגיל 18 ולמבוגרים מעל גיל 75.

מקווה שעניתי על שאלתך,
התשובה לקוחה מתוך מאגר המידע micromedex 2001 וה BNF 41.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים