האם אוקסאאר יכול להוריד באופן דרמטי את ההתקדמות של מחלת
כליה בחולים עם סוכרת סוג II ויתר לחץ דם ?

THE RENAAL STUDY

מחקר ההגנה על הכליה של אוקסאאר הנקרא גם RENAAL (Reduction of Endpoints in Non Insulin Dependent Diabetes Mellitus with the angiotensin II Antagonist Losartan)
עקב אחרי 1513 חולים מ-29 מדינות החולים במשך 3.4 שנים בממוצע. כל החולים במחקר היו עם סוכרת מסוג II, פרוטאינוריה ורמות גבוהות של קריאטנין בסרום. 94% מהחולים סבלו מיתר לחץ דם ונטלו תרופות לטיפול ביתר לחץ דם בתחילת המחקר. במחקר אקראי ומבוקר פלסבו זה, 751 חולים טופלו אקראית ב- אוקסאאר (50 מג' עד 100 מג' פעם ביום) ו- 762 נטלו פלסבו. שתי קבוצות הטיפול המשיכו לקבל טיפול שגרתי ללחץ הדם כפי שנדרש. הטיפול השגרתי כלל חסמי תעלות סידן, חסמי ביתא, חסמי אלפא, משתנים וחומרים הפעילים במערכת העצבים המרכזית. נוגדי הקולטן לאנגיוטנסין II נוספים (AIIA) ומעכבי האנזים המהפך (ACE) לא השתתפו בניסוי. הטיפול הרפואי הסטנדרטי בסוכרת נמשך לאורך הניסוי. החולים היו ממגוון מוצאים אתניים וכללו: לבנים (48.6%), שחורים (15.2%), אסיאתיים (16.7%), היספניים (18.2%) ואמריקאיים (0.2%).
נקודת הסיום העיקרית של המחקר היתה מדידה משולבת שהתבססה על הזמן עד לאירוע הראשון מבין: הכפלת רמת הקריאטנין בסרום (מדד המעיד על אבדן של יותר מ- 50% של תפקוד הכליה), מחלת כליה סופנית, או מוות.
התוצאות הראו שחולים שנטלו אוקסאאר פעם ביום יחד עם טיפול שגרתי ללחץ הדם בהשוואה לפלסבו יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם, הראו ירידה משמעותית בסיכון בנקודת הסיום העיקרית ב- 16%,
(0.024 =P)
(43.5% של החולים בקבוצה הלוקחת אוקסאאר הגיעו לנקודת הסיום בהשוואה ל- 47.1% באלה שקיבלו פלסבו). השפעה מגינה זו של אוקסאאר נמצאה כלא תלויה בהורדה של לחץ הדם במחקר זה.
החוקרים דיווחו גם על התוצאות הבאות:
אוקסאאר הוריד באופן משמעותי את הסיכון להתקדמות למחלת כליה סופנית הדורשת דיאליזה או השתלת כליה ב 28%,(0.002 =P)
(19.6% מתוך החולים הלוקחים אוקסאאר פיתחו שלב סופני של מחלת כליהESRD בהשוואה ל- 25.5% מהחולים בקבוצת הפלסבו).
אוקסאאר הוריד משמעותית את הסיכון של הכפלת רמות הקריאטנין בסרום ב- 25% (0.006 =P)
(21.6% מהחולים בקבוצה המקבלת אוקסאאר הראו הכפלה של רמות הקריאטנין בסרום בהשוואה ל- 26% מהחולים בקבוצת הפלסבו).
הסיכון למוות לא היה שונה משמעותית בין שתי קבוצות הניסוי (21% מהחולים בקבוצה שלקחו אוקסאאר מתו בהשוואה ל- 20.3% בקבוצת הפלסבו).
אוקסאאר הוריד משמעותית את הסיכון של ESRD או מוות ב20%,
(0.010=P)
(34% מהחולים בקבוצה שקיבלה אוקסאאר פיתחו ESRD או מתו, בהשוואה ל- 39.4% בחולים שבקבוצת הפלסבו).
המחקר גם בחן את השפעות הטיפול על אירועים קרדיווסקולריים, שילוב של התקף לב, שבץ מוחי, צינתור, אשפוז בשל אנגינה לא יציבה ואשפוז בשל אי-ספיקת לב או מוות קרדיווסקולרי. היו השפעות דומות בשתי קבוצות הטיפול לגבי נקודת הסיום המשולבת של מחלה קרדיווסקולרית ומוות. יוצא מהכלל היה אשפוז בשל אי-ספיקת לב (מרכיב בנקודת הסיום הקרדיווסקולרית המשולבת), אשר ירד ב- 32%, P=0.005, בקבוצת החולים המטופלת באוקסאאר (11.9 מהחולים בקבוצה שנטלה אוקסאאר אושפזו בשל התקף לב בהשוואה ל- 16.7% בקבוצת הפלסבו).
השינויים בפרוטאינוריה נבחנו אף הם במחקר. המחקר הראה שאוקסאאר יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם הורידו באופן משמעותי את הפרוטאינוריה ב- 35% בהשוואה לפלסבו יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם (0.0001=p) אוקסאאר נסבל באופן כללי טוב באוכלוסייה זו. הפסקות של תרופת המחקר בשל תופעות לוואי קליניות, לא כולל מוות, היו 17% בקבוצה שקיבלה אוקסאאר יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם לעומת 22% בקבוצת הפלסבו יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדרשו הפסקה של המחקר היו אי-ספיקת לב, מחלת כליה סופנית, התקף לב, שבץ מוחי והחמרת של אי ספיקת הכליה.
ניתוח כלכלי של ה- RENAAL הוצג אף הוא:
החוקרים גם הציגו ניתוח כלכלי אמריקאי הבוחן את העלויות של RENAAL בחולים עם סוכרת מסוג II ומחלות כליה לאורך 3.5 שנים. תוצאות המחקר הראו שטיפול באוקסאאר יחד עם טיפול שגרתי ללחץ דם הוריד את מספר הימים עם מחלת כליה סופנית בכ- 32% וירידה זו הביאה לחסכון נטו של כ- $3000 לחולה, לאחר הפחתה של עלויות האוקסאאר באותה תקופה.
146 מיליון איש בכל העולם סובלים מסוכרת מסוג II, שהיא הצורה הנפוצה יותר של המחלה ומשפיעה על 95-90 אחוז מחולי הסוכרת. ההערכה היא שכ- 20 עד 30 אחוז מהחולים הסוכרתיים מפתחים מחלות כליה. לתוצאות המחקר השלכות חשובות לטיפול בחולי הסכרת וברור שישומו יוריד בצורה משמעותית את מספר החולים שיגיעו לדיאליזה או להשתלת כליה.