משפחה

Extending the boundaries of the Declaration of Helsinki: a case study of an unethical experiment in a non- – medical setting.

Elihu . D. Richter., Paul Barach., Tamar Berman, G Ben- David., Zvi Weinberger.
Journal of Medical Ethics 2001, 27: 126-129.

רקע:
אחד העקרונות העומדים מאחורי מוסר רפואי וחברתי הוא אבטחת תהליך קבלת החלטות וזאת על מנת למנוע החלטות העלולות לגרום נזק למטופל או לחברה. במאמר זה מתואר אירוע העומד במקום המפגש שבין אתיקה רפואית לאתיקה חברתית: החלטת משרד התחבורה של ישראל, בנובמבר 1993 להעלות עת המהירות המותרת בכבישים מהירים.
מקרה זה מדגיש את הצורך להרחיב את גבולות הצהרת הלסינקי, שמקובלים היום בכל הניסויים הרפואיים, להחלטות שנעשות מחוץ לשדות הרפואיים המקובלים, אך יכולים להשפיע על בריאות הצבור.

ההמלצה:
בנובמבר 1993 החליטה ועדה שמונתה ע"י משרד התחבורה להעלות את המהירות המותרת בכבישים בין-עירוניים נבחרים מ-90 קמ"ש ל-110 קמ"ש.
הנימוקים לכך היו:
1. לקבוע מהירות מותרת שהיא בקו אחד עם האיחוד האירופי
2. לקבוע מהירות מותרת בחוק מעל למהירויות המקובלות בנסיעה על כבישים בין-עירוניים
3. להביא לרווחים כלכליים כתוצאה מחסכון בזמני נסיעה.
הועדה סכמה את הממצאים האפידמיולוגיים מהספרות: ממצאים שבדיים הראו שמהירות של 90 קמ"ש היא המהירות היעילה ביותר מבחינה כלכלית והעובדה שהאיחוד האירופי, כשהעלה את המהירות המותרת, שמר על מהירות נמוכה יותר לרכבים כבדים. הועדה צפתה שלמרות עליה של 2-0 מקרי מוות נוספים על הכבישים המהירים כל שנה, הכוונת התנועה מכבישים איטיים לכבישים מהירים פחות מסוכנים, תוריד את סך מקרי המוות ב- 8 עד 10 לשנה.
בדו"ח הועדה ניתנו הזהרות מפני התעלמות מהספרות שמראות כי כשיש עליה במהירות המותרת קיימת גם עליה בתחלואה ובתמותה. המתנגדים מתוך הועדה צפו עליה של 60-40 מקרי מוות נוספים לשנה. הנקודה החשובה ביותר שהעלו המתנגדים היתה של"ניסוי" הזה לא נקבע פרוטוקול כמקובל, עם מטרות, מבנה מחקר, לו"ז ומדדים לממצאים. כמו כן לא נקבעו משתנים מדידים שלפיהם צריך לקטוע את הניסוי במקרה של גרימת נזק, כמקובל כיום בכל ניסוי קליני. המתנגדים ל"ניסוי" הגדירו את ההחלטה כ"תרגיל לא מוסרי בניסויים בבני אדם".

התוצאה:
חודש נובמבר 1993, החודש הראשון בו שונתה המהירות ל-100 קמ"ש היה החודש הגרוע ביותר בהיסטוריה הישראלית מבחינת תאונות דרכים: 61 הרוגים ועליה בשיעור הקטלנות, שהוא מדד מוכר לחומרת תאונה.
בינואר 1994 בית-המשפט הגבוה לצדק דחה פניה של שתי קבוצות בקהילה לביטול החלטת משרד התחבורה. הפונים טענו שלשלטונות יש מחויבות בחוק לשמר את חיי התושבים והביא ראיות מן הספרות לסכנה הכרוכה בהחלטה. בית המשפט קבע שאין זה מתפקידו לקבוע איזה מן המומחים צודק בצפי התמונה. עורך הדין הממשלתי הצהיר כי על כוונת הממשלה להעלות שוב את המהירות המותרת, אך הממשלה תעקוב אחרי השפעת השינוי על התמותה.
ב-1995 הועלתה המהירות המותרת ל-110 קמ"ש. שיעור התמותה המשיך לעלות, ונותר גבוה במשך חמש השנים הבאות (1998-1993).
ב-1995 התכנסה שוב הועדה המקורית ולאחר דיונים קבעה שהעלייה במהירות המותרת אינה הגורם לעליה בתמותה.
בסוף שנת 1999, גורמים בכירים במשטרה העלו הצעה להעלות את המהירות המותרת ל-120 קמ"ש בכביש מהיר. הבעייתיות המוסרית עם החלטה מסוג זה חדרה לתהליך קבלת ההחלטות וההצעה נדחתה. בשנת 2000 יו"ר המועצה לבטיחות בדרכים הגדיר את ההצעה כ"תרגיל לא מוסרי בניסוים בבני-אדם" הגדרה זהה לזו של המתנגדים להחלטת 1993.

מהירות של 100 קמ"ש- ניסוי רפואי בלתי-מוסרי:
עקב העובדה שהגוף המחליט כאן לא היה גוף רפואי, הדיונים וההחלטה היו פטורים מאישור של ועדה אתית (הנקראות ועדות הלסינקי). למרות שהתוצאות המדאיגות היו תמותה, פציעה ונכות. בועדה לא ישבו מומחים לטראומה, אפידמיולוגיה, אתיקה או תאולוגיה. בתהליך ההחלטה לא נכללו מומחים מתחום הרפואה. למרות התנגדות של אפידמיולוגים, משרד הבריאות לא הביע דעה רשמית.
המחברים מניחים שמה שקרה כאן קרה בתחומים רבים אחרים. ממשלה יכולה לקבל החלטה אשר מגבירה את הסיכון לתמותה או לפציעה מבלי להגדיר את המדדים לעליה ומבלי שישבו אנשי רפואה ואתיקה בין מקבלי ההחלטות. המחברים משווים בין "ניסוי" זה, לבין ניסוי בטסקג'י שבארה"ב בשנות ה-50, שבו רופאים החליטו למנוע טיפול אנטיביוטי בדוק מעובדי חקלאות חולים בעגבת כדי לבדוק את מהלך תוצאות המחלה. יתר על כן, הניסוי בארה"ב היה מוגבל לקבוצה קטנה באוכלוסיה והניסוי הישראלי חל על האוכלוסייה כולה.
המחברים מתייחסים גם לנקודת הבחירה האישית: אמנם הסיכון חל על נהגים אשר בוחרים לנסוע במהירות גבוהה, אך גם על אלו הנפגעים באותן תאונות, בדומה לקהל הלא-מעשנים אשר מוטלת על הממשלה אחריות להגן עליהם במקומות ציבוריים.
ההחלטה לשים שיקולים כלכליים, או שיקולי הנאה ונוחות הפרט לפני בריאות האוכלוסייה אינה חדשה- אך אם החלטה כזו היתה נופלת בתחום הרפואה הדבר היה מזעזע ומרעיש.
הצעת המחברים להרחיב את עקרונות הצהרת הלסינקי לניסוים חברתיים כמו העלאת המהירות, פותחת את עינינו לפער הקיים בין הדרישות החברתיות מהתחום הרפואי ומתחומים אחרים בחיינו.

למאמר המקורי

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים