מערכת הבריאות גוססת

מתוך y net

סקר של מכון "ברוקדייל" קבע כי 11 אחוזים מהחולים הכרונים הרימו ידיים: הם ויתרו על רכישת תרופות וטיפול רפואי שכולל ביקור אצל רופא בגלל העלות הכספית. לאן הגענו?
מידד גיסין

מערכת הבריאות בישראל גוססת בשנים האחרונות. הגירעון הצטבר למיליונים והוא הביא עמו מדיניות בריאות קרה כקרח, שיש מאחוריה שיקולי רווח והפסד. בסוף שרשרת המזון הזו נמצא החולה הקטן, מאחורי דלפק הקופה או במיטת האשפוז, בבית החולים הציבורי.

חדשות לבקרים אנחנו עדים לצעדים יצירתיים של האוצר בניסיון להטיל על החולים החלשים עוד היטל, עוד שובר לתשלום, עוד מכה קטנה, והכל כדי לצמצם את השתתפות המדינה בתקציב הבריאות כפי שנקבע.

ישראל היא אולי המדינה היחידה שבה לא נוטלים המעסיקים חלק במימון הבריאות של עובדיהם. תגידו, לא די לחולים בסבל שכרוך במחלתם? הרי הצמצומים פוגעים ישירות בחולים, ובעיקר בחולים הכרונים, מעוטי היכולת. הם חסרי אונים מול המחלה וחסרי אונים מול המערכת.

לא מזמן קבע סקר של מכון "ברוקדייל" כי 11 אחוזים מהחולים הכרונים הרימו ידיים: הם ויתרו על רכישת תרופות וטיפול רפואי שכולל ביקור אצל רופא בגלל העלות הכספית. לאן הגענו? הרי ברור לכל שגורלם של חולים אלה נגזר.

ידוע לכל שמערכת הבריאות הישראלית, כמו כל מערכת, היא מעגל סגור. כאשר חוליה אחת נופלת כל השאר קורסות אחריה. כאשר קופות החולים מדווחות על גרעון הן מצמצמות את השירותים. כתוצאה מכך, יורד מספר הפניות של הקופות לבתי החולים הציבוריים. כאשר בתי החולים הציבוריים נותנים פחות שירותים – הם מרוויחים פחות. כשהם מרוויחים פחות – הם פונים למדינה כדי שתזרים להם כסף. וכשהמדינה עומדת במריה ולא מזרימה – בתי החולים מקצצים במיטות אשפוז, והזקנה מנהריה שוב מושלכת למסדרון החשוך.

ומה יעשה החולה הקטן, אזרח טוב ומשלם מסים, שבית החולים שלח אותו הביתה לפני שהחלים? הוא יחזור כעבור ימים ספורים לבית החולים, עדיין כואב, יאושפז מחדש, והפעם – עם סיבוך של המחלה.

המחקר הרפואי בעולם ובישראל רץ ריצה מרתונית כדי להביא מזור למחלות. הרבה מאוד תרופות חדשות כבר כאן, אבל החולים לא יכולים לקבל אותן כי הן לא בסל הבריאות. "יש תרופה, אבל היא לא בשבילך", זה מה שאומר לנו בעצם משרד האוצר כאשר הוא מתמחר את סל הבריאות במינימום ההכרחי. "רוצה את התרופה בכל זאת? תרכוש אותה באופן פרטי". וכך נשבר עקרון השיוויון.

בתחילת השנה ביקש משרד הבריאות הקצאה של 300 מיליון שקל לסל התרופות. האוצר נתן רק 190 מיליון והבטיח שיחזור לדון בנושא בעתיד. השנה כבר או-טו-טו נגמרת ועדיין לא התקיים דיון אחד בוועדת הכספים של הכנסת בנושא. מי יודע אם בכלל יתקיים…

גם משביתת הרופאים אפשר ללמוד על יחס המדינה למערכת הבריאות. שביתה שהתחילה כשביתת מחאה הפכה לשביתה עד מוות כתוצאה מאטימות מקבלי ההחלטות. זעקת החולים לא חדרה אל משרדיהם במשך יותר מארבעה חודשי שביתה. את ההשלכות הקשות של אותה שביתה איש לא בדק או מדד.

אירגון צב"י, שבראשו אני עומד, משרת את צרכני מערכת הבריאות, את החולים. אנחנו מקבלים עשרות פניות של חולים מדי חודש. הם מיואשים. הם חסרי אונים. הם סובלים מממסד אדיש וחלש ומקופות חולים שאננות. בתחבולות מנסים החולים לעשות להם מלחמה, המלחמה על חייהם: הם מפעילים קשרים אישיים, פונים לאמצעי התקשורת, כותבים לפוליטיקאים – הכל כדי לנסות ולעזור בפתרון הבעיות הרפואיות.

הבריאות כיום היא בתחתית סולם העדיפויות של מדינת ישראל. למרות שהמצב הביטחוני והכלכלי הקשה, מדינה לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מצורכיהם הבסיסיים של חולים כרוניים, של קשישים. היא חייבת להתייצב לימינם ולפתוח את הארנק ואת הלב.

מידד גיסין, יו"ר צב"י, ארגון צרכני בריאות ישראל

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים