A PROSPECTIVE CONTROLLED STUDY OF THE EFFECT OF INTAMURAL UTERINE FIBROIDS ON THE OUTCOME OF ASSISTED CONCEPTION.

Hart A. et al. Human Reproduction 11(16) 2411-2417, 2001.

שרירנים רחמיים הינם הגידולים השפירים הנפוצים ביותר, ומאובחנים בכ- 30% מהנשים בגילאי הפריון. קיימת מחלוקת לגבי הקשר בין הימצאות שרירנים רחמיים לבין ירידה בשיעורי הפריון. הדעה הרווחת היא כי שרירנים תת-מוקוזאליים, העלולים להפריע להשתרשות העובר, ומהווים גורם להפרעות פריון. ואכן, מספר עבודות הדגימו שיפור בשיעורי הפריון לאחר כריתת השרירנים בגישה היסטרוסקופית (שיעורי הריון של עד 43%). הדעות לגבי שרירנים תוך-שריריים (Intramural) הינן חלוקות. שרירנים תוך-שריריים בדופן הרחם, עלולים להפריע להתפתחות ההריון במספר דרכים: שינויים מקומיים בזרימת הדם, היפרפלזיה מעל אזור השרירן, אטרופיה של רירית הרחם והפרשת חומרים יחודית לתאי השרירן. כל המחקרים שבדקו את ההשפעה של שרירנים תוך-שריריים עד כה הינם רטרוספקטיבים, וגם אלו, אינם מגיעים להסכמה באשר למשמעות נוכחות השרירן בדופן הרחם.

עבודה זו הינה עבודת מחקר פרוספקטיבית המעריכה את השפעת נוכחות שרירנים תוך-שריריים (Intramural) על הצלחות הפרייה חוץ-גופית (IVF).

·בעבודה פרוספקטיבית זו נבדקו במרכז אחד כל הנשים שהעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית במשך שנה אחת.

·כל הנשים עם שרירנים עברו בדיקת על-שמע חוזרת למדידת ומיקום השרירנים.

·שרירנים הקרובים לרירית הרחם נבדקו שוב בעזרת היסטרוסקופיה או הידרוסונוגרפיה.

·במידה ונמצאו שרירנים תת-מוקוזאליים או תת-סרוזים (מעל מ- 50% מהשרירן בולט מחוץ לרחם) – הוצאו הנשים מהמחקר.

·גם במידה והשרירנים היו גדולים מ- 5 ס”מ הנשים הוצאו מהמחקר.

·נשים אשר הופרו בעזרת תרומת ביציות או כאלו אשר עברו הפשרת עוברים הוצאו מהמחקר.

·לשם חישוב שיעורי ההצלחה הוכללו במחקר רק המחזורים הראשונים לכל אישה.

·כל הנשים עברו הפרייה חוץ גופית, חלקן כולל מיקרומניפולציה בשיטות המקובלות.

תוצאות:

נמצאו 106 נשים העונות לקריטריונים להכללה במחקר. כקבוצת ביקורת, הושוו אליהן 322 נשים ללא שרירנים. לא נמצא הבדל במשך הפריון, מספר מחזורי טיפול קודמים או רמת FSH בסיסית. עם זאת, קבוצת הנשים עם השרירנים הייתה מבוגרת בכשנתיים בממוצע מקבוצת הביקורת.

ואכן, בעוד ושבקבוצת הביקורת היו רק 8.8% מהנשים מעל גיל 40, קבוצת הנשים עם השרירנים התאפיינה במעל ל- 20% מהנשים המבוגרות מגיל 40 שנה. הגורמים השונים לאי-פריון היו זהים בין שתי הקבוצות.

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות ביחס ל:

·משך המתן ומינון פרוטוקול הגירוי השחלתי.

·מספר הזקיקים שהתפתחו ומספר הזקיקים שנשאבו.

·מספר העוברים שהתפתחו ומספר העוברים שהוחזרו לרחם.

עם זאת, קבוצת הבקורת התאפיינה בשיעורי השרשה, התעברות והריון מתמשך גבוהים יותר באופן משמעותי מקבוצת הביקורת:

היות ואין ספק כי גיל הנשים משפיע רבות על שיעורי ההריונות (שיעורי הריונות מעל 30% לפני גיל 40 לעומת 13% לאחר גיל 40) בוצע ניתוח סטטיסטי רב משתנים לבדיקת השפעת הגיל (כנתון מתמשך או כגיל מעל 40) והשרירנים על שיעורי הצלחת הטיפולים. בבדיקה זו נמצא כי גם הימצאות שרירנים וגם גיל מעל ל-40 הינם משמעותיים סטטיסטית בהורדת שיעורי הפריון.

לאחרתיקון לפי הגיל נמצא כי הימצאות השרירנים הורידה את סיכויי ההשרשה פי 0.63, אך לא באופן מובהק סטטיסטית (p= 0.055).

לאחר תיקון לפי הגיל נמצא כי המצאות השרירנים הורידה את סיכויי ההריון פי 0.57, אך לא באופן מובהק סטטיסטית (p > 0.05).

בהתאמה ותיקון לפי הגיל נמצא כי הימצאות השרירנים הורידה את סיכויי ההריון הנמשך (Ongoing) באופן מובהק סטטיסטית פי 0.46 (p=0.002) .

מכאן משתמע כי מלבד הנתון של מספר העוברים הזמינים להחזרה, שיעורי ההריונות הנמשכים מושפעים (לרעה) באופן בלתי תלוי גם מהימצאות שרירנים רחמיים תוך-שריריים ((Intramural וגם מגיל האישה (מעל גיל 40) .

זהו המחקר הפרוספקטיבי הראשון שמדגים ירידה בתוצאות IVF בנשים עם שרירנים רחמיים תוך-שריריים ((Intramural. אומנם התחשבות בגיל האישה (בניתוח רב משתנים) הירידה בשיעורי ההשרשה וההריונות לא הגיעה למובהקות, אך נצפתה ירידה משמעותית (OR = 0.4 ) ומובהקת (p<0.05) בשיעורי ההריונות הנמשכים Ongoing . העבודות הרטרוספקטיביות הדנות בנושא זה ואשר פורסמו עד כה הינן חלוקות. עבודה אחת הדגימה העדר הפרעה לשיעורי ההשרשה וההריונות כל עוד השרירן איננו פוגע בחלל הרחם (Farhi et al. 1995) . עבודה אחרת הדגימה הפרעה לשיעורי ההרונות גם בשרירנים תוך- וחוץ-שריריים (אינטרה-מוראליים וסוב-סרוטיים) (Ramzi et al. 1998) . אחת העבודות הרטרוספקטיביות בספרות (Eldar-Geva et al. 1998) מצאה ממצאים דומים לאלו שנמצאו בעבודה זו; קרי, ירידה בשיעורי ההריונות בנשים עם שרירנים תוך-שריריים מ- 15.8% ל- 6.4% .

אם אכן, קיימת ירידה בשיעורי ההריונות המתמשכים בנשים העוברות טיפולי הפרייה חוץ גופית, יש מקום לשקול טיפול מקדים בכריתת השרירן. לחילופין, ניתן להחליט כי אצל נשים עם שרירנים משמעותיים, ניתן לחרוג מהפרוטוקול המקובל ולהחזיר לרחם יותר עוברים (אם כי בעבודה זו, החזרת שלושה עוברים לעומת שניים לא שיפרה את סיכויי ההריון בנשים עם שרירנים). כמובן שעלינו להמתין לפרסום תוצאות מעבודות פרוספקטיביות נוספות שיבחנו את יעילותן של שתי הגישות הללו.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים