Annette J Raynor
Developmental Medicine & Child Neurology 2001; 43:676-684

סרבול מוטורי (Developmental coordination disorder (DCD מוגדר כלקוי משמעותי בהתפתחות המוטורית של ילד, הבא לידי ביטוי בפעילויות יומיום. לקויים אלו אינם על רקע בעיה רפואית כללית או פיגור שכלי. בעקבות הסרבול בתנועה, הילדים מרגישים דחויים על ידי בני גילם ואינם מצליחים להשתתף בהצלחה במשחקים ופעילויות ספורט. חוקרים מתחומים שונים בדקו את התרומה של בעיות בתפיסה ועיבוד מידע על הקשיים המוטורים, ויש מקום לבדוק גם את התחום הנוירומוסקולרי.

מטרת המחקר
לקבוע האם ילדים הסובלים מ DCD מפעילים רמות נמוכות יותר של חוזק מקסימלי וכוח והאם רמות נמוכות אלו הם אודות רמות גבוהות יותר של coactivation.

עבודה זו משווה ילדים הסובלים מ DCD עם קבוצת בקורת של ילדים בני אותו גיל במדדי חוזק וכוח של כיפוף ויישור הברך בתנאים איזומטרים ואיזוקינטים.

אוכלוסית המחקר
20 ילדים הסובלים מ DCD (חלוקה של 13 בנים ו- 7 בנות)
ו- 20 ילדים אשר הקואורדינציה תקינה NC.
הילדים חולקו לשתי קבוצות גיל: 7-6 שנים ו 10-9 שנים.
התקבלו 4 קבוצות:
בני 6 שנים – 6 DCD
בני 6 שנים – NC 6
בני 9 שנים – 9 DCD
בני 9 שנים – NC 9
החלוקה לקבוצת ה DCD או לקבוצת ה NC על פי:
*התוצאה של בדיקת MAND
McCarron Assessment of Neuromuscular Development
הכוללת מטלות במוטוריקה גסה ובעדינה.
*היכולת לבצע חמש מטלות מוטוריות נוספות: שווי משקל סטטי ברגל ימין ובשמאל, קפיצה במקום ברגל ימין ובשמאל וריצה למרחק של 50 מטר.
כל הילדים הסובלים מ DCD לומדים בבתי ספר רגילים ללא אבחנה נוירולוגית, בעיות קוגניטיביות או בעיות פיסיות. ילדים אלו התאימו להגדרה של DCD לפי ה DSM- IV.

כלי הערכה
*בדיקת שרירים חשמלית (EMG Surface) של שרירי
Vastus lateralis and Biceps femoris ברגל ימין.
*Biodex dynamometer כדי למדוד כיפוף איזומטרי של הברך, יישור איזומטרי של הברך וכיפוף-יישור-כיפוף איזוקינטי של הברך.
חוזק איזומטרי מקסימלי של יישור וכיפוף נמדד ב 90 מעלות כיפוף בברך.
מדידת חוזק יישור וכיפוף בתנאים איזוקינטים נמדד ב 120, 165 ו 210 מעלות/שניה בטווח תנועה מ 90 מעלות כיפוף עד ל 180 מעלות יישור וחזרה ל 90 מעלות כיפוף.

תוצאות
*לקבוצת הילדים הסובלים מ DCD רמות נמוכות משמעותית של חוזק מקסימלי של יישור וכיפוף איזומטרי בהשוואה לקבוצת הילדים NC. חוזק היישור והכיפוף בשתי הקבוצות של גיל 9 שנים (9DCD, 9NC ) היה גדול משמעותית משתי הקבוצות של גיל 6 שנים (6DCD, 6NC ) גם לאחר נירמול למסת הגוף.
לא נמצא הבדל בין הקבוצות ביחס חוזק כיפוף לחוזק יישור.
*בבדיקה איזוקינטית, לשתי קבוצות הילדים הסובלים מ DCD רמות נמוכות משמעותית של חוזק בשלב היישור. נמצא הבדל בעל משמעות בין קבוצת 6DCD לקבוצת 6NC בכל המהירויות, כאשר בין קבוצת 9DCD לקבוצת 9NC היה הבדל בעל משמעות רק בשתי המהירויות הגבוהות. בתנאים איזוקינטים האפקט של גיל היה משמעותי בשלב היישור גם לאחר נירמול ביחס למסת הגוף, ממצא המעיד על עליה בחוזק מעבר למידות הגופניות.
*קבוצת ה DCD בעלת פחות כוח יישור וכיפוף בעת פעילות איזוקינטית. בהתייחס למשתנה הגיל, היה הבדל בין הקבוצות רק בשלב היישור.
הייתה עליה בכוח שהופק ככל שגדלה המהירות גם בביצוע יישור וגם בביצוע כיפוף. נמצא הבדל בעל משמעות בין קבוצות ה DCD לקבוצות ה NC בכל אחת מהמהירויות כאשר ככל שמהירות התנועה גדלה (גם כיפוף וגם יישור), כך גם גדל ההבדל בין הקבוצות.
*לקבוצות ה DCD הצעירה (6DCD) יחס קו-אקטיבציה גדול יותר בשלב הכיפוף האיזומטרי ובשלב היישור האיזוקינטי.
לא היה הבדל בין קבוצות גיל 9 שנים.

סיכום
בעבודה זו הממצאים האמפירים מצביעים על כך שלילדים הסובלים מ DCD רמות נמוכות יותר של כוח וחוזק מקסימלי בעת מטלות יישור וכיפוף הברך בהשוואה לילדים תקינים. סיבה אפשרית לירידה בכוח וחוזק היא רמות גבוהות יותר של קו-אקטיבציה אשר אולי קשורים לחוסר התנסות מוטורית ובעיות תכנון המלווים DCD.

הערת העורכת
תוצאות המחקר מחזקות את ההצדקה לטיפול הפזיותרפי באוכלוסייה זו.