תסמונת המוות הפתאומי אצל תינוקות ,המכונה גם “מוות בעריסה”, הוא מונח שהוצע לראשונה בשנת 1969 לתת-קבוצה מיוחדת של מוות פתאומי, לא צפוי של תינוקות, שאירע בתקופה שלאחר הלידה והיה בעל תכונות קליניות,אפידמיולוגיות ופתלוגיות יחסית עקביות.
מונח זה מילא תפקיד חשוב במיקוד תשומת הלב לקטגוריה עיקרית של מוות של תינוקות, היווה נחמה ותמיכה עבור משפחות אבלות והפחית את תחושות האשמה והגינוי עקב מקרי המוות במשפחות.
למרבה הצער, השימוש במונח זה הפך לשנוי במחלוקת -חלק השתמשו בו בצורה ליברלית מדי, ואחרים כלל לא השתמשו בו. ההגדרה,כפי שהוצעה ב69′,נשארה תחת אבחנה של מניעה,הרחקה (exclusion ) . אף שתסמונת זו היתה בעלת כמה אפיונים מיוחדים, כולל התפלגות גילאית ושכיחות גבוהה במהלך שינה, היה אי-רצון לכלול את התכונות הללו בהגדרה. הבעיות שנוצרו עקב חוסר בהגדרה מספקת הן בדיון.
לכן, גישה של 2 רבדים מוצעת- רובד ראשון של הגדרה כללית יותר שנועדה קודם כל לניהול מקרים וניהול תמותה, והגדרה מגבילה יותר שנועדה יותר לצרכי מחקר, המייחדת את מקרי המוות שקרובים לפרופיל תסמונת המוות בעריסה הקלאסי ממקרי המוות שבהם חסרות תכונה אחת או יותר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!