יעל בארי, עורכת מדור סיעוד

התסמונת כוללת 4 מאפיינים:

1. חוסר קשב אנשים עם קשב לקוי מתקשים להיצמד לבצוע משימה אחת לאורך זמן ובמקרים רבים משתעממים דקות מעטות אחרי שהחלו בבצוע המשימה. למרבה ההפתעה, אותם אנשים מסוגלים לקשב מתמשך כאשר מדובר בפעילות המעניינת אותם. בפעילויות בהם מוצאים פחות עניין, הקושי הוא להתמקד, להשלים ביצוע משימה או ללמוד דבר מה חדש.

2. היפראקטיביות אנשים הסובלים מהיפראקטיביות נראים כמי שנמצאים בתנועה מתמדת, הם אינם מסוגלים לשבת במנוחה בכיתה לדוגמא, הם יתנדנדו על הכסא, יניעו את רגליהם ללא הרף, יתופפו עם העיפרון על השולחן, יעסקו בהשחתת ציוד או ידברו ללא הפסקה. מחוץ לכיתה הם עשויים לחוש מאוד מתוחים לנסות לבצע מס’ משימות בעת ובעונה אחת ולקפוץ מביצוע משימה אחת לאחרת.

3. אימפולסיביות האימפולסיביות באה לידי ביטוי בשלושה משורים מקוד, ריכוז וקשב. אנשים בעלי התנהגות אימפולסיבית אינם מסוגלים למתן את תגובותיהם המיידיות. כתוצאה מכך הם עשויים ,לדוגמא, לפלוט הערות או לחצות כביש מבלי להסתכל. לא חשובה לו התוצאה של מעשיו ולכן החלטותיו אימפולסיביות. הוא אינו מפחד משום דבר, אינו מבדיל בין טוב לרע והוא אגרסיבי. הוא אינו מתאים את התנהגותו למסגרת בה הוא נמצא (נהיגה פרועה ). (ווהל,1998; ברקלי, 1997, מלניאק,2001 שופר,2001).

4. תפקוד חברתי הילד לא מצליח להשתלב בחברה שכן התנהגותו חורגת מהקודים המקובלים. הילדים בכיתה לא רוצים להיות חברים שלו כי הוא לא תלמיד טוב, הוא

מפוזר, לא רגוע ולא מבין מה קורה סביבו, הוא מרעיש וכוחני ולא מסוגל לקחת חלק במשחקים משותפים בהפסקות. פעמים רבות הוא יהפוך ה”שעיר לעזאזל” או “ליצן הכיתה”, ויעשה הכל כדי לקבל תשומת לב. המורים לא תמיד מאתרים את הבעיה, חושבים שהוא מזלזל ופרוע ואין להם סבלנות אליו. ההורים רואים שהילד אינו מוצא את מקומו בחברה וחושבים שהוא ילד “רע” והם עצמם אינם יודעים איך להתמודד עם חוסר השקט שלו שמתיש אותם.(ווהל,1998; 1994,Weaver).

אצל כל אחד שונה המשקל היחסי של המאפיינים. יכול להיות ילד שקט אך לא קשוב ושקוע בעולמו הפנימי, יכול להיות ילד לא קשוב וגם פעיל יתר ואימפולסיבי, יכול להיות ילד מהיר תפיסה שהתכונה המפריעה יותר היא פעילות היתר.

במונחים רפואיים מגדירים את התסמונת בהתאם לחלק היחסי של כל אחד מהמאפיינים:

I /ADHD המרכיב העיקרי חסר קשב (INATENTIVE).

H /ADHD המרכיב העיקרי פעילות יתר (HYPERACTIVE).

C / ADHD מורכב גם מלקות קשב וגם מהיפראקטיביות (COMBAINED).

ADD תסמונת לקות הקשב עלולים להתבטא באחד או יותר מהתחומים הבאים: בתחום הלמידה, בתחום המוטורי ובתחום ההתנהגותי  .(OCONNEL,1996)

תסמונת ה- ADHD היא קבועה ואילו ההיפראקטיביות עשויה לפחות בגיל הבוגר. (ווהל 1998).

בנוסף לבעיות הקשורות בהפרעה עצמה, יכולה ההפרעה להיות מלווה בבעיות קשות:

לקויי למידה 90% – 70%

הפרעות התנהגות 80% – 30%

הפרעות / שינויים במצב הרוח 75% – 15%

הפרעות שפה ותקשורת 50% – 30%

תסמונת טורט 60%

הפרעות בתפקוד המוטורי (בעיקר מוטוריקה עדינה) 30%

התנהגות אופוזיציונאלית 35%

הפרעות חרדה 25%

הפרעת אישיות גבולית 25%

(בן נון, 1992; קבוט, 2002).

התופעות הנלוות אינן גורם שולי וכפי שניתן לראות הן מופיעות בשכיחות שונה אצל הילדים הסובלים מן ההפרעה והימצאותם מקשה עוד יותר על התפתחותם, האבחון והטיפול בהם. קיים ויכוח לגבי מהות וסיבת הקשר הזה שבין ADHD לבין ההפרעות האחרות. האם זה קשר של גורם ותוצאה, סיבה ומסובב או שמדובר בהפרעות נפרדות ובלתי תלויות המופיעות אצל אותו ילד עקב גורם משתף. לאחרונה רוב החוקרים המובילים בתחום מדברים על co morbidity של ההפרעות הנובע ככל הנראה עקב אותה פגיעה מוחית.

יש לציין שוב, שהתמונה הקלינית עשויה להיות שונה מאוד מילד לילד הן במגוון הסימנים או בצרוף הפרעות אחרות, הן בעוצמת הסימנים והן במגוון המצבים שבהם הסימנים מתגלים. שונות זו מקשה מאוד על תהליך האבחון והבנת הבעיה. (בן נון, 1992; ברקלי, 1997; קבוט,2002).

הארעות התופעה אתיולוגיה / מכניזים פתופיזיולוגי.

ע”פ סקרים שונים מעריכים כי בישראל מדובר בקבוצה גדולה יחסית הכוללת 5% – 10% מכלל אוכלוסיית הילדים (בארה”ב מדובר על 5% – 3% מכלל הילדים).

בנים מפתחים ADHD פי 3 מבנות.

בממוצע ניתן לומר כי לפחות ילד אחד או שניים בכל כיתה סובל מ ADHD ונזקק לעזרה על מנת להתמודד עמה (בן נון, 1992; שופר 2001; ברקלי,1997; Contwell,1996).

מודל ביולוגי / נוירולוגי ישנן עדויות ברורות להבדלים במבנה המוח של ילדים ומבוגרים הסובלים מ- ADHD לבין זה של אלה שאינם סובלים מן ההפרעה. ההבדלים הם במישור המורפולוגי (אנטומי) ובמישור הפונקציונאלי (תפקודי) (קבוט, 2002). השינויים הם בעיקר באונה הפרונטיאלית (מצחית).

במחקר מקיף שנעשה ב-1996 ע”י רפפורט וקסטלנוס התגלו הבדלים מבניים דקים, בלתי נורמאלים אצל ילדים עם ADHD בצד הימני של המוח. הם מצאו שאצלם הצד הימני של המוח שווה לשמאלי, במקום שיהיה גדול ממנו, כמו אצל ילדים שאינם סובלים מהבעיה. זהו אמנם הבדל דק אך הוא גורם לבעיה (ווהל, 1998).

מדענים אחרים הציעו שאצל בעלי ADHD יש חסר בנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים),

מה שגורם להפרעה בהעברת מסרים רצופים ויתכן שזו הסיבה לחלק מקשיי הקשב וההתנהגות.( ברקלי,1997).

מחקרים רבים בדקו ומדדו את הפעילות המוחית בבעלי ADHD ומצאו כי היא נמוכה יותר באזור הקדמי של המוח מאשר אצל אנשים רגילים (נמדד באמצעות EEG,PET), כאשר אזורים אלה (פרונטאלים) הם המפעילים את העכבות בהתנהגות, את העקביות בתגובות ואת השליטה ברמת הפעילות (ברקלי,1997 ; קבוט,2002), ופעילות מופחתת באזורים אלה גורמת לחוסר תשומת לב וריכוז והעדר עכבות (ווהל,1998).

מודל קוגנטיבי לקוי תפיסתי, בעיות רגשיות או קשיי למידה קלים ראשוניים הגורמים לכישלון לימודי המביא בעקבותיו פתוח אסטרטגיות קוגנטיביות לקויות כגון: קשיי ריכוז, נטייה לבחור בפתרון הראשון העולה על הדעת, קשיי ארגון הגורמים לכישלון נוסף בדמוי העצמי. כישלון זה עלול לנבוע מחסך תרבותי ומלמידה בשיטות נחשלות. הכישלון גורם לילד לפתח התנהגויות של בריחה מתפקוד, ירידה בקשב, תוקפנות ותסכול הגורם לתגובות אימפולסיביות וכן הלאה. כתוצאה מכך נקלעים הילדים עם ADHD למה שאנו מגדירים “מעגל הכישלון”, הם אינם מצליחים לעמוד בציפיות הסביבה, סופגים כעס, ענישה ודחייה, הדימוי העצמי שלהם יורד, המוטיבציה פוחתת התנהגותם מחריפה וחוזר חלילה, כשמנגד עומדות דרישות ביה”ס לשבת בשקט, להקשיב, להתרכז,לציית ,לשמור על שקט, לדעת להתארגן, לבצע הוראות ולסיים משימות. (ברוקס,1995).

מודל תורשתי מחקרים לגילוי ADHD שנערכו בכל בני המשפחה הקרובה קובעים שהסיכון שבני משפחה אחרים ילקו בתסמונת זו תלוי בשאלה אם אחד מבני המשפחה מאובחן ב- ADHD. ד”ר בידרמן ועמיתיו מביה”ח הכללי במסצ’וסטס ערכו מס’ מחקרים, באחד מהם, שפורסם ב 1990 העריכו 457 קרובי משפחה ראשוניים (אבות, אמהות, אחים ואחיות) של

75 ילדים ADHD והשוו את התוצאות עם משפחותיהם של 26 ילדים מקב’ ביקורת ושל 26 ילדים עם לקויים פסיכיאטרים אחרים מלבד ADHD.

הם מצאו כי יותר מ 25% מקרובי הילדים בעלי ה ADHD היו גם הם בעלי ADHD לעומת 5% בכל אחת מקב’ הביקורת (שזה השכיחות באוכלוסייה הכללית). נמצא שלכל משפחה בעלת עבר של ADHD יש סיכוי גדול יותר לעוד חבר משפחה עם ADHD והסבירות לכך עומדת על שיעור של 25% – 35% (בן נון,1992; ברקלי,1997).

מודל התפתחותי קיים אחור התפתחותי של מערכת העצבים שלא הגיעה לבשלות המתאימה לגיל הכרונולוגי ומכאן התגובות ההיפראקטיביות והבלתי מתאימות. על איחור זה מתגברים הילדים בגיל ההתבגרות ובבגרות (דרעין,1984).

אוכלוסייה בסיכון

א. תכונות ההורים והמשפחה 1. תורשה 2. רמת השכלה נמוכה של האם 3. מעמד חברתי נמוך של ההורים 4. משפחה חד הורית 5. נטישת המשפחה ע”י האב. כל הגורמים הללו, למעט תורשה, מביאים רק לעלייה קטנה בסיכון ל ADHD ומובן שאינם מהווים את הסיבה הישירה לו. הם חשופים לסיכון גבוה יותר קרוב לודאי משום שקיים תנאי שלישי המסביר את הקשר ביניהם (ברקלי,1997).

ב. מאפיינים בהריון מס’ סיבוכים במהלך ההריון, עישון בהריון, צריכת אלכוהול בהריון משקל השלייה ותקינותה בעת הבדיקה שלאחר הלידה. ככל שבעיותיה של האם חמורות יותר כך תחמיר התסמונת של הילד (ברקלי,1997).

ג. מאפיינים בינקות ובשנים הראשונות אחור בהתפתחות המוטורית, מידת ראש קטנה בעת הלידה ובשנה הראשונה לחיים,מים מקוניאלים, סימנים לנזק עצבי לאחר הלידה, קשיי נשימה אצל הילוד ופגות, כל אלה עשויים לאותת על סיכון להופעה מאוחרת יותר של ADHD. כמוכן ילדים פעילים מדי אפילו כתינוקות, ילדים שהקדישו תשומת לב מעטה וקצרה לעצמים או לצעצועים או שהגיבו באינטנסיביות מרובה לגירויים וכן תינוקות או ילדים בגיל הרך תובעניים במיוחד ,עלולים להיות בסיכון גבוה ל ADHD תחת זאת פסיכולוגים רבים מאמינים כי אלה לא גורמי סיכון אלא פשוט סימנים מוקדמים של ה ADHD עצמו שעדין לא בא לידי ביטוי בשלב כה מוקדם בילדות (מנור,טיאנו, 2001)

ד. מאפיינים בשנת הגן התפתחות בעיות מוקדמות ומתמידות של פעילות יתר ובעיות ביחסים עם ילדים אחרים בגלאי 5-2 שנים מצביעה על ילד בסיכון לפתח ADHD .כמו כן אין זה מפתיע כי ילדים קטנים שמאפייני אישיותם כוללים עצבנות, בעיות נפשיות (התפרצויות כעס ופגיעות יתר),תובענות, קושי בהסתגלות לשינויים ובקביעת הרגלים, תגובות יתר, חוסר קשב ומצב רוח רע יהיו מועדים לפתח ADHD עם התבגרותם.