פעילות גופנית בחולי איידס ונשאי HIV

סקירה זו נערכה ע”י ד”ר גל דובנוב וד”ר נעמה קונסטנטיני, עורכי מדור רפואת ספורט

מבוא

בעוד בעבר נשמעה המילה “איידס” כגזר דין מוות, הרי היום ישנם רבים אשר חיים עם הנגיף לאורך שנים רבות. מכאן, שישנה אוכלוסיה רחבה יחסית (אשר שכיחותה בישראל מוערכת לכדי 3,660 איש – ג.ד.) אשר חיה עם מחלה כרונית זו, על נכויותיה האופייניות. פעילות גופנית הינה אחד הכלים המשמשים בטיפול התומך לחולים. הספורט משמש גם באופן מניעתי בנשאים האסימפטומטיים, המעונינים לשמר את מסת הגוף המידלדלת עם המחלה. יתרון נוסף הוא שימור הדימוי העצמי בקרב חולים ונשאים אלו. יתכן והבנה טובה יותר של הפעילות הגופנית בקרב חולים ונשאים תאפשר מתן מרשם יעיל לפעילות גופנית, כך שהספורט ישתלב בטיפול הרב-תחומי ויאפשר הארכת החיים ושיפור איכותם.

מטרה

לבחון את השפעתן של תכניות אימון אירובי על מדדים קרדיווסקולריים, וירולגיים ופסיכולוגיים בקרב מבוגרים החיים עם נגיף ה- HIV.

שיטה

(סעיף המתודולוגיה מפורט ביותר, נביא רק את עיקרי הדברים). חיפוש במאגרי המידע הממוחשבים וכן חיפוש ידני של מאמרים המתארים מחקרים מבוקרים אשר בחנו תכניות אימון אירובי בקרב מבוגרים נשאי HIV מול קבוצת ביקורת או אימון שונה. על תכניות האימון היה להמשך 4 שבועות לפחות ולכלול לפחות 3 אימונים שבועיים. תקצירי המאמרים נבחנו על ידי שני בוחנים אשר וידאו כי אכן מדובר במאמרים התואמים דרישות אלו. מסקירת כמעט 1000 תוצאות חיפוש, נבחרו 25 מאמרים מתוכם נכללו בסקירה זו 8 מחקרים מבוקרים.

תוצאות

פעילות אירובית בהשוואה לחוסר פעילות נמצאו 4 מחקרים אשר בחנו נושא זה. מבחינת עומס הנגיף או מספר תאי CD­4, במטה-אנאליזה אשר בוצעה לא נמצא הבדל בין קבוצת הפעילות לביקורת. בכל מאמר בנפרד נמצא שיפור ביכולת האירובית, במטה אנאליזה העלייה ב- VO2max היתה ללא משמעות סטטיסטית. 2 מחקרים בחנו שיפור פסיכולוגי, ואכן נמצא כי בקרב המתאמנים היתה עלייה באיכות החיים, וכן פחות חרדה ודיכאון. ממצאים דומים נמצאו הן לגבי אימון רציף והן לגבי אימון אינטרוואלים, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

פעילות אירובית מתונה לעומת מאומצת שלושה מחקרים בחנו סוגיה זו. בהשוואה בין שתי רמות האימון, לא נמצא הבדל לגבי עומס הנגיף, מספר תאי CD­4, רמת דיכאון או איכות החיים, אך נראה כי השיפור ב- VO2max גדול יותר בעת אימון מאומץ.

מסקנות

יש לקחת בחשבון כי מדובר בשמונה מחקרים אשר כללו עד מספר עשרות נבדקים בכל אחד. המחקרים נבדלו בשיטת האימון ובמדדים אשר נמדדו בסיום התכנית. כמו כן, נצפו שיעורי נשירה גבוהים; מכאן, שהתוצאות אינן משקפות בהכרח את פרופיל חולי האיידס ונשאי HIV בקהילה.

תוצאות המטה-אנאליזות אשר בוצעו אינן בעלות משמעות סטטיסטית. עם זאת, ישנה אפשרות כי פעילות אירובית משפרת VO2max: הדבר נכון גם בהשוואה לבלתי פעילים, וגם בהשוואה בין רמות פעילות שונות. שבעת המחקרים אשר בחנו שינויים קרדיוורספירטורים מצאו שיפור משמעותי ב- VO2max, לעומת זאת לא נצפה הבדל במדדים הוירולוגיים והאימונולוגיים.

הסקירה מעלה את האפשרות כי פעילות גופנית אירובית בקרב מבוגרים החיים עם נגיף HIV הינה בטוחה, ובעלת תפקיד בשיפור הכושר הגופני. כמו כן ממחקרים בודדים עולה יתרון פסיכולוגי בנוסף. דרושים מחקרים נוספים באיכות טובה בכדי לאפשר מסקנות חותכות יותר. יש לבצע מחקרים ממושכים יותר ובקרב אוכלוסיות נוספות כגון ילדים, נשים ומבוגרים מעל גיל 50.

Nixon S, et al. Aerobic exercise interventions for adults living with HIV/AIDS (Cochrane review). In: The Cochrane Library, issue 1, 2003. Oxford: Update Software.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים