יום כיפור 2022: חוקרי מכון מטיב- המרכז הישראלי לפסיכוטראומה:
“פוסט-טראומה בארון: אלפי פוסט-טראומתיים לא מאובחנים חיים בצל מלחמת יום-כיפור ומלחמות עבר אחרות, גם עשרות שנים אחרי האירועים הקשים”
לקראת יום הכיפורים 2022 שיחול בשבוע הבא וציון הטראומה הלאומית של אוקטובר 1973, אומרת ד”ר אנה הוורד-גרוס (בתמונה, קרדיט- יח”צ) מנהלת המחקר של מכון מטיב- המרכז הישראלי לפסיכוטראומה: “חיים בינינו אלפי פוסט-טראומתיים “שקטים”, לא מאובחנים ולא מטופלים, שמנהלים חיים שלמים של הימנעות והדחקה, דריכות ומתח, בעיות שינה, מערכות יחסים מלאות קונפליקט, ולפעמים גם נטייה לאלימות, לחרדה, לדיכאון, או להתמכרויות. הפוסט-טראומתיים השקטים, נמנעים מפעולות יומיומיות שמחזירות אותם לטראומה, למשל מאירועים משפחתיים עמוסי טריגרים כמו המולת ילדים, או ריחות בשר שמוגש “על האש”.
בהקשר זה, מוסיפה ד”ר הוורד-גרוס, “יש טראומות שמשפיעות על הגוף, אוכלות את האדם מבפנים, אבל לא תמיד יש לו מודעות למקורן ולהשפעתן על חייו. לעיתים קרובות מגיעים אלינו משוחררים – שנים רבות לאחר השחרור, אחרי התמודדות וניסיון עצמאי לחיות חיים נורמטיביים. רק לאחר עשרות שנים הם מגלים שלא הספיקו לקחת את הנשימה ולהבין שהם חיים בדריכות יתר, בהישרדות, ובמלחמה אחרת: הניסיון לא לחוות את הטראומה”.
ההפרעה הפוסט טראומתית, מחדדת ד”ר הוורד-גרוס, היא הפרעה של הימנעות מול הצפה: ניסיון להימנע מכל זיכרון של האירוע הטראומתי, ניסיון להתרחק מתזכורות ואפילו מרגשות שעלולים להזכיר את מה שהיה בזמן הטראומה. מהצד השני, כל עימות עם תזכורות שכאלו, מציף אותם רגשית”. “ההימנעות מכל מה שמציף ומזכיר את הטראומה, יכולה להתבטא בהימנעות מלצפות בשידורי אקטואליה וחדשות, אבל גם להגיע לכדי התרחקות מהארץ לגמרי, ירידה לחו”ל או אובדן של תפקידים חשובים בעבודה עקב הזיכרונות שהם עלולים להציף. הימנעות לעתים קרובות גם מתרחשת בשדה הבין אישי ובתוך הבית, ומתאפיינת בחיים בריחוק – גם מהאנשים הכי קרובים”.
בעוד שסיוע לסובלים מפוסט-טראומה אפשרי בכל שלב בחיים וגם אחרי שנים, הרי שבימים אלו מפרסם המכון מחקר חדש השופך אור גם על פוסט-טראומה בקרב חיילים ששירותו בתפקידים עורפיים. “בימים אלו פרסמנו את תוצאותיו של מחקר פורץ דרך, אשר הראה כי גם חיילים לא קרביים סובלים מפוסט טראומה בהמשך לאירועים מורכבים אליהם נחשפו במהלך שירותם הצבאי, בשיעורים דומים לחיילים קרביים”, אומר ד”ר דני ברום מנכ”ל מכון מטיב. “אף שהצבא מעניק כביכול טיפול לכלל החיילים, הרי שבפועל יש חסמים שמונעים מחיילים עורפיים ומחיילות נשים את הטיפול. חסם אחד הוא הסטיגמה, תחושה של בושה- השאלה איך יתכן שאני לא קרבי וסובל מטראומה, אולי לא לגיטימי לבקש עזרה? לאלו יש להוסיף את המכשולים הבירוקרטיים שמקשים עוד יותר על לא קרביים. המסקנות האופרטיביות העולות מהמחקר הן כי יש להרחיב את המענה ולהנגיש את טיפולי בריאות הנפש ומערך התמיכה שניתן על ידי הצבא ומשרד הביטחון לכלל החיילים והחיילות, לא רק לקרביים. “יש תפקידים בצבא עם סיכון לחוות טראומה משנית, בעיקר כתוצאה מהשחיקה הנפשית הכרוכה בהם. דוגמה לכך היא קצינות הנפגעים, שנחשפות בשירותן הצבאי לסיפורים קשים, מגיעות למכון ל”מסע שחרור” – תכנית ייחודית לעיבוד ושיקום מהטראומות לאחר השירות, ופורקות המון כאב וסבל מהאירועים שחוו. חיילים אחרים, עשויים לחוות “פציעה מוסרית”, טראומה שנגרמת כאשר נחשפים למעשים שאינם עולים בקנה אחד עם מערכת הערכים האישיים או התפיסה העצמית”, הוא מסכם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!