קוצר ראייה פתולוגי הינו גורם משמעותי לפגיעה בלתי הפיכה בראייה בעולם כולו ובמיוחד במדינות מזרח אסיה. במחקר Tajimi דגנרציה מקולרית של קוצר ראייה הייתה הגורם המוביל לעיוורון ביפן באנשים בגיל 40 שנה או יותר. במחקר העיניים של בייג’ין קוצר ראייה דגנרטיבי היה הסיבה העיקרית לכובד ראייה בלתי הפיך ולעיוורון. במחקרים שבוצעו באוכלוסיות אירופיות ולטינו-אמריקניות, דגנרציה מקולרית של קוצר ראייה דורגה כסיבה השלישית בחשיבותה לעיוורון.  מחקר שבוצע לאחרונה על מבוגרים אמריקאים ממוצא סיני בגיל 50 שנה או יותר, הראה שהגורם העיקרי לפגיעה בראייה ולעיוורון היה רטינופתיה של קוצר ראייה.  השינויים לאורך זמן של מקולופתיה של קוצר ראייה נבדקו בשלושה מחקרים. שני מחקרים מבוססי אוכלוסייה השתמשו באותה ההגדרה של מקולופתיה של קוצר ראייה: המצאות סטפילומות, שברי לקר lacquer cracks, נקודת פוקס Fuchs spot, וכן אטרופיה והידקקות של הכורואיד. שני מחקרים אלה דיווחו על קצב הידרדרות של מקולופתיה של קוצר ראייה של 17.4 אחוזים באוכלוסייה אוסטרלית (the Blue Mountains Eye Study) ושל 11 אחוזים באוכלוסייה סינית (מחקר העיניים של בייג’ין) במהלך מעקב של 5 שנים. כאשר בדקו באופן רטרוספקטיבי את צורות ההידרדרות בקרב 806 עיניים עם קוצר ראייה גבוה של 429 חולים עם מעקב של יותר מחמש שנים, נמצאה הידרדרות של 40 אחוזים. למחקרים הקודמים האלה מספר מגבלות חשובות: הם מתייחסים להגדרות שונות של קוצר ראייה פתולוגי, לפני שמחקר המטהאנליזה של קוצר ראייה פתולוגי  Myopia (META-PM) Study Group הציע מערכת סיווג חדשה למקולופתיה מקוצר ראייה, הם היו cross-sectional או היו עם משך מעקב קצר. בגלל המגבלות של המחקרים הקודמים בוצע מחקר חדש במטרה להעריך את צורות ההתקדמות של קוצר ראייה פתולוגי במהלך מעקב של יותר מעשר שנים. במחקר זה נעשה שימוש במערכת הבינלאומית לסיווג ודירוג ששימשה להערכת התפתחות מקולופתיה של קוצר ראיה במחקר META-PM.
החוקרים היו מיפן, סין וגרמניה, ממחלקות העיניים של אוניברסיטת טוקיו, של בית החולים הכללי של שנחאי של אוניברסיטת Shanghai Jiao Tong, של הפקולטה לרפואה על שם מנהיים של אוניברסיטת Ruprecht-Karls בהילדלברג.  המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל חולים עם קוצר ראייה גבוה עם מעקב של עשר שנים או יותר. תוך שימוש בתמונות פונדוס בוצעה דיפרציאציה של מאפייני קוצר ראייה על פי המלצות מחקר META-PM. התוצא העיקרי היה מאפייני ההתקדמות של המקולופתיה. המחקר כלל 810 עיניים של 432 חולים בגיל ממוצע של 42.3 שנים עם קוצר ראייה של אורך אקסיאלי ממוצע של 28.8 מילימטר ומעקב ממוצע של 18.7 שנים. קצב ההידרדרות של המקולופתיה של קוצר ראייה היה בהתאמה למגדר נשי, גיל מבוגר יותר, אורך אקסיאלי רב יותר, הארכה רבה יותר באורך האקסיאלי והתפתחות אטרופיה פרה-פפילרית. אטרופיה דיפוזית נמצאה ב- 217 עיניים ללא נאווסקולריזציה כורואידלית או שברי לקר בבדיקות הבסיס, והתקדמה ב- 111 עיניים המהווים 51 אחוזים. התקדמות זו הביאה לאטרופיה מקולרית דיפוזית ב- 58 אחוזים, לאטרופיה בצורת כתמים ב- 53 אחוזים, לנאווסקולריזציה כורואידלית של קוצר ראייה ב- 16 אחוזים, לשברי לקר בחמישה אחוזים ול- patchyrelated macular atrophy ב- שלושה אחוזים. אטרופיה בצורת כתמים patchy atrophy נמצאה ב- 63 עיניים ללא נאווסקולריזציה כורואידלית או שברי לקר בבדיקות הבסיס, והתקדמה ב- 60  עיניים המהווים 95 אחוזים. התקדמות זו הביאה להגדלה של האטרופיה בצורת כתמים שהייתה בתחילה 98 אחוזים, לאטרופיה חדשה בצורת כתמים 48 אחוזים, לאטרופיה מקולרית משנית לנאווסקולריזציה כורואידלית ב- 22 אחוזים, ולאטרופיה מקולרית משנית לאטרופיה בצורת כתמים ב- 8 אחוזים. מתוך 66 העיניים עם שברי לקר, 43 המהווים 65 אחוזים, הראו הידרדרות עם התפתחות כתמי אטרופיה חדשים ושברי אטרופיה חדשים. ירידה בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר הייתה כרוכה בעיקר בהתפתחות נאווסקולריזציה כורואידלית או אטרופיה מקולרית המלווה נאווסקולריזיה כורואידלית והגדלה של אטרופיה מקולרית.
מסקנת החוקרים הייתה שצורות ההידרדרות השכיחות ביותר של מקולופתיה של קוצר ראייה היו התרחבות של אטרופיה פריפפילרית דיפוזית לאטרופיה מקולרית דיפוזית במקרים עם אטרופיה דיפוזית, והגדלה של האזורים האטרופיים של אטרופיה בצורת כתמים במקרים עם אטרופיה בצורת כתמים וכן התפתחות אטרופיה בצורת כתמים במקרים עם שברי לקר.  גורמי הסיכון העיקריים להידרדרות היו גיל מבוגר יותר, עיניים ארוכות יותר והתפתחות אטרופיה פריפפילרית.

Fang Y, Yokoi T, Nagaoka N, Shinohara K, Onishi Y, Ishida T, Yoshida T, Xu X, Jonas JB, Ohno-Matsui K
Progression of Myopic Maculopathy during 18-Year Follow-up
Ophthalmology 2018;125:863-877