הסיכון לתמותה עקב ניתוח חירום לתיקון דיסקציה אקוטית של אבי העורקים גבוה כמעט כפליים בקרב מנתחים ומוסדות המבצעים את היקף הניתוחים הקטן ביותר, בהשוואה למנתחים ומוסדות המבצעים את היקף הניתוחים הגדול ביותר, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהדורת מאי של כתב העת Annals of Thoracic Surgery.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות אודות 5,184 חולים שעברו ניתוח לתיקון דיסקציה של אבי העורקים בין השנים 2003-2008. הם גם בחנו את הרשומות של כ-24,000 חולים לאחר ניתוח תיקון במהלך עשור (1998-2008).
מהנתונים עולה קשר הפוך בולט בין תמותה באשפוז ובין היקף הניתוחים שבוצעו ע”י המנתח או במרכז הרפואי.
באשר למנתחים, בקרב אלו שערכו את הניתוח בתדירות של פחות מפעם בשנה שיעורי התמותה הניתוחית עמדו על 27.5%, בהשוואה למנתחים שערכו את הניתוח בממוצע חמש פעמים בשנה (יחס סיכויים של 1.78, p<0.001). באשר למרכזים רפואיים, התמותה הניתוחית עמדה על27.4% במרכזים בהם נערכו שלושה ניתוחים, או פחות, בכל שנה, בהשוואה ל-16.4% במרכזים בהם נערכו למעלה מ-13 ניתוחים כאלו בשנה (p<0.001). החוקרים ערכו ניתוח סטטיסטי, תוך תקנון לגיל, מין, גזע, מחלות-רקע לפני הניתוח ומיקום בית החולים, מספר המיטות ומצב ההוראה.
עם זאת, בסה”כ, נרשמה ירידה בשיעורי התמותה הניתוחית, מ-23% בשנים 1998-2000 ל-19% בשנים 2005-2008.
מהנתונים עולה כי במקרים בהם רופאים יכולים להפנות חולים למספר מרכזים רפואיים ללא עיכוב בניתוח, אזי סיכויי ההישרדות של החולה הם הגבוהים ביותר בבתי חולים המתמחים בסוג ניתוחים זה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!