Shors AR, et al. Melanoma risk in relation to height, weight and exercise. Cancer Caus Control 2001;12: 599-606.

מבוא

מספר מדדים אנתרופומטרים נמצאו כמשפיעים על הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים. אין מידע רב לגבי הקשר בין גובה ומשקל לבין הסיכון לחלות במלנומה, אם כי ניתן להניח כי אותם מנגנונים הגורמים להגברת הסיכון לסוגי סרטן אחרים פועלים גם כאן. מחקר זה בחן את הקשר בין גובה, משקל, BMI, שטח הגוף (אנאלוגי לשטח העור) וכמות הפעילות הגופנית בקרב חולי מלנומה ובקרב קבוצת ביקורת.

שיטה

מתוך 488 מקרי מלנומה אשר אובחנו בשנה אחת באזור גאוגרפי אחד (מדינת וושינגטון בארה”ב), בנשים ובגברים, 368 חולים דיווחו לגבי גובה, משקל, מספר הפעמים בשבוע בהם ביצעו לפחות 20 דקות של פעילות גופנית כגון ריצה/ חדר כושר/ פעילות ספורט/ הליכה למטרת כושר. כמו כן נשאלו הנבדקים לגבי שעות חשיפה לשמש, מספר נקודות החן שלהם, צריכת פירות וירקות, נתונים דמוגרפיים ופרטים אחרים. 727 נבדקי ביקורת מאותו אזור נבחרו על ידי חיוג טלפוני אקראי מתוך כ- 5500 מספרים אשר חוייגו, וענו על אותו שאלון.

תוצאות

מספר גורמים העלו את הסיכון לחלות במלנומה, ביניהם גיל מבוגר, מספר כוויות שמש, צבע שער בהיר, ועוד. צריכה מופחתת של פירות וירקות, גובה ומשקל בגברים (אך לא בנשים) גם נמצאו כמגבירים את הסיכון. פעילות גופנית במשך 5 ימים בשבוע לפחות נמצאה כמפחיתה את הסיכון לחלות, אך עם מובהקות סטטיסטית גבולית (OR של 0.61 בגברים ונשים ביחד, רווח סמך של 0.41- 0.89. לאחר קיבוע למשתנים נוספים, נמצא OR של 0.68 עם רווח סמך 0.45 1.0). לא נמצא קשר תלוי מינון.

מסקנות

גובה, משקל ושטח הגוף הינם בין גורמי הסיכון לחלות במלנומה. פעילות גופנית במשך 5 ימים בשבוע או יותר נמצאה כמפחיתה את הסיכון לחלות בכ- 30%, עם מובהקות סטטיסטית גבולית. ישנה אפשרות כי מדובר בקשר שגוי אשר נגרם עקב הטייה: הן ידוע כי רמת פעילות גופנית קשורה עם מרכיבים נוספים של אורח חיים בריא, ויתכן ואחד מהם הינו הגורם המגן (לדוגמא, הרי שנמצאה השפעה מגינה של צריכת פירות וירקות, נתון אשר כמובן נלקח בחשבון בעיבוד הנתונים ג.ד.). עם זאת, יש לזכור כי פעילות גופנית נמצאה כמגינה מפני שורה של סוגי סרטן, בחלקם הקשר מבוסס יותר ובחלקם פחות. מספר מנגנונים יכולים להסביר השפעה זו, כגון שינויים הורמונליים, חיזוק מערכת החיסון, ירידה במשקל ועוד. זהו המחקר הראשון שבדק את הקשר בין פעילות גופנית והסיכון לחלות במלנומה, ומחקרים עתידיים צפויים לאמת או לסתור ממצאים אלו ולחשוף חלק מהמנגנונים הפועלים.

דבר העורכים

במחקרים רבים נמצא כי פעילות גופנית סדירה מפחיתה את הסיכון לחלות במספר סוגי סרטן [1-3]. באופן כללי, חלקה של הפעילות הגופנית בהפחתת הסיכון לפיתוח המחלה מגיע לכדי עשרות אחוזים במחקרים שונים ובגידולים השונים. הגידול בו נמצא הקשר המבוסס ביותר עם פעילות גופנית הינו סרטן המעי הגס, וזאת על פי 48 מחקרים ומעל 40,000 מקרים. אפקט מגן נמצא גם עם סרטן השד, ובהמשך עם סרטן רירית הרחם והשחלה, הערמונית והאשך, הריאה, הלבלב, ועוד. עם זאת, עבור רוב הגידולים אין הסכמה גורפת בספרות לגבי עצם קיום הקשר ועוצמתו, ועבודות בודדות אף מצאו עלייה בסיכון לסרטן זה או אחר בקרב מבצעי הפעילות הגופנית. המנגנונים הפועלים הם בחלקם כלליים, כגון שיפור פעילות מערכת החיסון בלחימתה נגד תאי הגידול, ובחלקם ספציפיים כמו ירידה ברמות ההורמונים בדם, הפחתת זמן החשיפה לחומרים מסרטנים, ועוד.

לגבי סרטן העור, מחקר בודד עם מובהקות סטטיסטית גבולית כמובן שאינו מספיק, ובכוחו רק לעודד למחקרים נוספים בתחום. כמובן שבזמן ביצוע פעילות גופנית בשמש יש להקפיד על מריחת תכשירי הגנה, שכן הקשר בין קרינת השמש לסרטן העור, על סוגיו השונים, מבוסס הרבה יותר. עם זאת- אין עדיין הסכמה בספרות כי מריחת התכשירים מקנה הגנה בפני הגידולים. ברור כי אלו המבצעים פעילות גופנית בשמש, כגון אתלטים באצטדיון, שייטים, רצים למרחקים ארוכים, רוכבי אופניים, טריאתלטים וכדומה נמצאים בסיכון- במהלך טריאתלון “איש הברזל”, אשר נמשך כ- 9 שעות, נמצא כי מידת הקרינה אשר הגיעה לעורם של 3 מתחרים אשר השתתפו במחקר היתה פי 7 עד פי 10 מזו הגורמת לתגובת אודם עורי, למרות שימוש במסנני קרינה ברמת SPF של 25 ומעלה [4].

אין בכוונתנו להרתיע מלבצע פעילות בשמש, שכן עדיין סך היתרונות הבריאותיים עולה בעשרות מונים על הסיכון, אולם בתקופת הקיץ אפשר להעדיף פעילות באולם, שימוש בביגוד מגן כולל קרם הגנה או אימון בשעות בהם רמת הקרינה פחותה.

1. דובנוב ג., קונסטנטיני נ. פעילות גופנית והסיכון לחלות בסרטן מתוך מגזין REVIEW מספר 6. הוצאת מכון תנובה למחקר, 2002.

2. Thune I, Aurberg AS. Physical activity and cancer risk: dose-response and cancer, all sites and site-specific. Med Sci Sports Exerc 2001;33(suppl):s530-50

. 3. McTiernan A, Ulrich C, Slate S, Potter J. Physical activity and cancer etiology: associations and mechanisms. Cancer Caus Control 1998;9:487-509.

4. Moehrle M. Ultraviolet exposure in the Ironman triathlon. Med Sci Sports Exerc 2001; 33: 13856.