מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Pediatrics עולה כי מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני הינו המשטר הטוב ביותר לטיפול בקורטיקוסטרואידים בפגים לאחר לידה למניעת BPD (Bronchopulmoary Dysplasia) ותמותה בגיל מתוקן של 36 שבועות, אם כי קיים סיכון ליתר לחץ דם.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת מחלוקת בכל הנוגע לבטיחות מתן קורטיקוסטרואידים לאחר-לידה למניעת BPD בפגים. כעת, הם ביקשו לבחון 14 משטרי טיפול בקורטיקוסטרואידים למניעת BPD: מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר נמוך; מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני; מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה; מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר נמוך; מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני; מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה; מתן מוקדם של הידרוקורטיזון; מתן מאוחר של הידרוקורטיזון; מתן מוקדם של Budesonide בשיאוף; מתן מוקדם של Beclomethasone בשיאוף; מתן מוקדם של Fluticasone בשיאוף; מתן מאוחר של Budesonide בשיאוף; מתן מאוחר של Beclomethasone בשיאוף; ומתן Budesonide בשאיפה.

החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שכללו מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת פגים שנולדו לאחר עד 32 שבועות היריון וטופלו בקורטיקוסטרואידים בתוך 4 שבועות לאחר הלידה.

התוצא העיקרי המשולב כלל BPD, אשר הוגדר כצורך בחמצן בגיל מתוקן של 36 שבועות, או תמותה בגיל מתוקן של 36 שבועות.

הסקירה כללה 62 מחקרים עם 5,559 תינוקות (גיל היריון ממוצע של 26 שבועות). מספר משטרי טיפול לוו בסיכון מופחת ל-BPD או תמותה, כולל טיפול מוקדם בהידרוקורטיזון (סיכון יחסי של 0.82, רווח בר-סמך 95% של 0.68-0.97), מתן מוקדם של Fluticasone בשיאוף (סיכון יחסי של 0.75, רווח בר-סמך 95% של 0.55-0.98), מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (סיכון יחסי של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.54-0.87), מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (סיכון יחסי של 0.64, רווח בר-סמך 95% של 0.48-0.82), מתן Budesonide בשאיפה (סיכון יחסי של 0.73, רווח בר-סמך 95% של 0.57-0.91) וכן מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני (סיכון יחסי של 0.61, רווח בר-סמך 95% של 0.45-0.79).

מניתוח SUCRA (Surface Under the Cumulative Ranking Curve) עלה כי מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני (SUCRA=0.91), מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (SUCRA=0.86) וכן מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (SUCRA=0.76) היו שלוש ההתערבויות המועילות ביותר.

מתן Budesonide בשאיפה (סיכון יחסי של 4.36); מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (סיכון יחסי של 11.91); מתן מאוחר של דקסמתזון במינון מצטבר נמוך  (סיכון יחסי של 6.33); מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה (סיכון יחסי של 4.96); ומתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני (סיכון יחסי של 3.16) לוו בשיעורים גבוהים יותר של גמילה מוצלחת מהנשמה.

מתן מוקדם של הידרוקורטיזון לווה בסיכון מוגבר להתנקבות במערכת העיכול (סיכון יחסי של 2.77, רווח בר-סמך 95% של 1.09-9.32). טיפול ב מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני לווה בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם (סיכון יחסי של 3.96, רווח בר-סמך 95% של 1.10-30.91). מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר גבוה לווה בסיכון מוגבר לקרדיומיופתיה היפרטרופית (סיכון יחסי של 5.94, רווח בר-סמך 95% של 1.95-18.11). 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים במתן מתן מוקדם של דקסמתזון במינון מצטבר בינוני למניעת BPD או תמותה בפגים.

JAMA Pediatr. Published online March 15, 2021

הערות עורך ניאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:

מטא אנליזה מקיפה זו מצאה כי מבין הטיפולים הסטרואידליים למניעת BPD בקרב פגים לדקסמטאזון ישנה עדיפות על הידרוקורטיזון ועל בקלומטאזון בשאיפה.

ההמלצה של החוקרים מנתוני המחקר היא שמתן של דקסמטאזון בשבוע בשני לחיים במינון כולל של 2-4 מ”ג לק”ג היא השיטה היעילה ביותר למנוע BPD או תמותה בגיל מתוקן של 36 שבועות. מינון זה נהינו כפול מהמינון שהומלץ ע”י האיגוד הקנדי בשנת 2020.

אחד החסרונות של המחקר הזה הוא שלא בוצעה השוואה של התוצאות הנוירוהתפתחותיות של משטרי הטיפול השונים לטווח ארוך, אלא הסתפקו בתוצאות לטווח קצר (BPD או תמותה בגיל מתוקן של 36 שבועות).