בקרת תרופות רטרוספקטיבית, הינן תוכניות מובנות אשר נועדו לפענח את דפוסי השימוש בתרופות עפ” קריטריונים שנקבעו מראש במטרה לצמצם את הטעויות כתוצאה מטיפול לא מתאים. עוד ב1969 קבעה ועדה ששיטה זאת לבקרת תרופות נראית מבטיחה אך דורשת הוכחה ליעילותה. המלצה זו לא מולאה ומאז התפשטה שיטת בקרה זאת והפכה לנפוצה.

רוב התוכניות לבקרת תרופות רטרוספקטיבית מבצעות פעם בחודש סקירה באמצעות מחשב של מרשמים אשר ניתנו ומחפשות הפרות של קריטריונים מוגדרים מראש. לדוגמא קריטריון שאותו בודקים הוא נתינת יותר מתרופה אופיואידית (Opiate) אחת בביקור. הפרת הקריטריון נקראת באנגלית EXCEPTION או בעברית, “חריגה”. אם הקריטריונים מוגדרים היטב, אזי חריגות הן עדות לטעות במרשם הניתן לחולה (בגלל בחירה שגויה של תרופה או בגלל רישום לא נכון או מסיבות אחרות). כל החריגות נבדקות במרוכז, באופן ידני, כדי להחליט האם יש להוציא “אזהרה” לרופא הרושם. אזהרות אלו נשלחות בד”כ בדואר אך לעיתים נמסרות בטלפון. מכתבים אלו כוללים את שם החולה, הסבר קצר על התוכנית לבקרת תרופות הסבר על הקריטריון שהופר, עם הפניות לספרות המתאימה, תיאור התרופה שניתנה והאבחנה של אותו ביקור והצהרה שאומרת שההחלטה הסופית על הטיפול היא לשיקול דעתו של הרופא המטפל.

בקרת תרופות רטרוספקטיבית עובדת כנראה בשני אופנים, הראשון, ישיר, קשור לזיהוי החולים בהם נמצאה חריגה ותיקון הטיפול התרופתי בהתאם, והאפקט השני הוא עקיף, ובו לומד הרופא מטעויותיו הקודמות ונמנע מביצוען שוב בעתיד. למרות שמחקרים קודמים הראו שתוכניות הבקרה מביאות לשיפור קל ברישום תרופות לא נכונות כמו לדוגמא בהקטנת השימוש הממושך בחסמי H2, המחקר היחידי שבדק תועלת רפואית של שיטת בקרה זו, לא פורסם בעיתונות רפואית המבוקרת ע”י עמיתים (Peer Review) ובמחקר זה לא נמצאה תועלת קלינית לשיטת הבקרה.

המחקרים אשר בדקו את האפקט העקיף, של למידת הרופא, הראו תוצאות סותרות. ויש הטוענים שהמשכם של תוכניות בקרה אלו ללא הוכחה מדעית ליעילותם הינה בזבוז כסף ללא תועלת.

מחקר זה נועד איפוא לבדוק את השפעת תוכניות הבקרה הרטרוספקטיביות על קצב החריגות, אשר יכול להעיד על קיום אפקט למידה עקיף ע”י רופאים המקבלים אזהרות וגם לבדוק את ההשפעה הישירה כלומר האם זיהוי חריגה בחולה מסויים, אכן חוסכת תופעות לוואי או סיבוכים מהטיפול התרופתי שנרשם לו. ולתעד את מספר האזהרות הניתן ע”י תוכניות בקרה אלו.

המחקר בדק נתונים מ-6 תוכניות MEDICAID ברחבי ארה”ב זוהי תוכנית ביטוח אשר ניתנת בעיקר לאוכלוסיה במצוקה. כל התוכניות שנבדקו השתמשו באותה התוכנה לביצוע בקרת התרופות. תוכנה זו נפוצה בשימוש גם בתוכניות בקרה רבות אחרות. מספר המבוטחים בתוכניות הMEDICAID שנבדקו נע בין 51,000 ל3 מיליון מבוטחים.

כאשר בדקו את שיעור החריגות החודשי לאורך זמן, ב-6 התוכניות השונות, לא נמצא דפוס כלשהו ובוודאי לא נמצאה עדות לירידה בשיעור החריגות עם הזמן. כמו כן, לא נראתה ירידה בשיעורי האישפוז כתוצאה מזיהוי חריגות ע”י התוכנה. שיעור החריגות היה דומה בכל התוכניות שנבדקו ואחוז ההתראות שנשלחו בעקבות חריגות נע בין אחוז אחד מכלל החריגות ועד 25% מכלל החריגות.

הכותבים מסכמים שהם לא הצליחו לזהות השפעה כלשהי של התוכניות לבקורת תרופות רטרוספקטיבית. לא נמצאה השפעה על שיעור החריגות ולא נמצאה השפעה על שיעור כלל האישפוזים ועל שיעור האישפוזים לפי סיבה.

הסיבות האפשריות לחוסר התועלת של תוכניות בקרה אלו היא שמשתמשים בהן בקריטריונים שתקפותם לא הוכחה. וגם ששיעור ההתראות נמוך מידי ושמשך הזמן מהחריגה ועד ההתראה ארוך מידי ולבסוף שהשפעת מכתבי האזהרה על הרופאים, מועטה, בעיקר כאשר ההתראות לא מתחשבות בשיקולי הרופא אשר רשם את המרשם שהביא לחריגה.

לאור חוסר היעילות של שיטות לבקרת תרופה רטרוספקטיבית, כפי שהוצג במאמר זה, מציעים המחברים להפסיק את השימוש בשיטה זאת. המלצה זו דומה להמלצה המקורית משנת 1969. אמנם, יתכן שבעתיד יפותחו שיטות לבקרת תרופות אשר יביאו לתועלת קלינית, אך יש להוכיח תועלת זאת לפני שהתוכנית תופץ לשימוש ברחבי המדינה.

       Retrospective Drug Utilization Review, Prescribing Errors, and Clinical Outcomes,Sean Hennessy, JAMA. 2003;290:1494-1499. למאמר