Perera, A., Sivayogan, S., Ariyaratne, V.S., & Atukorala, D.N. (1999). Sri Lankan Family Physician, 22, 32-35.

פסוריאזיס היא הפרעה כרונית מסוג Papulosquamous עם אטיולוגיה לא ידועה.

ההפרעה מאופיינת על ידי הופעת פלאקים בעלי גבולות אדומים מקושקשים, בכיוון האקסטנסורי של הגפה. במערב שכיחות המחלה היא 2%-3%.

הוראה מסורתית של דרמטולוגיה שמה דגש על אבחון וטיפול בהפרעות עוריות, אך לא לוקחת בחשבון את ההשפעה של מחלת עור מסוימת על היחיד או משפחתו. ניהול המחלה מתבסס בעיקר על המודל הביורפואי.

לעור חשיבות רבה לאדם. לצבעו ומרקמו חשיבות חברתית באינטראקציות עם אנשים. הפרעות עור גורמות למצוקה נפשית גדולה. בתרבות המערבית רוב החולים אינם מבטאים את מצוקתם על אף שהיא עלולה לעורר את מחלתם ובנוסף להחמירה. החולים עלולים להציג תלונות סומטיות כמו גרד או כאב עקב מצוקה נפשית דבר היכול לחמוק מתשומת ליבו של רופא שאינו מאומן בהתייחסות לחולה באופן הוליסטי.

רופא משפחה שיש בידו מידע על המבנה, התפקוד ומעגל החיים של משפחה נגועה וכן פתוח לסימנים פסיכולוגים יכול להביא לשיפור איכות החיים של חולים אילו.

היעדים העקרים של מחקר זה היו זיהוי מגבלות פסיכו- חברתיות של חולים עם פסוריאזיס,  וכן זיהוי התנהגותם בחיפוש אחר בריאות.

שיטה

בוצע מחקר רב ממדי מוצלב cross sectional על ידי שאלון שהועבר על ידי מראיין.

אוכלוסיית המחקר כללה 76 חולים שביקרו במרפאות עור בשלושה בתי חולים ב- Colombo סרילאנקה. שאלון מובנה וראיונות שימשו ככיליים לשם איסוף אינפורמציה.

השאלון העריך ארבעה ממדים: מאפייני החולים, מאפייני המחלה, מגבלות פסיכו-חברתיות, והתנהגויות חיפוש אחר בריאות.

הנתונים נאספו במשך תקופה של ארבעה שבועות. רוב החולים שרואיינו היו זכרים (61.8%). מתוכם מספר גדול של אנשים הנמצאים בפנסיה ממשרות ממשלתיות וכן אנשים שהועסקו במשרות שלא דרשו מיומנות. 25% היו עקרות בית, רובן (78%) היו נשואות וחיו עם משפחותיהם. ל- 60% הייתה לפחות השכלה תיכונית. חציון הגיל שבו הופיעה מחלת הפסוריאזיס היה 35. 88% היו ללא סיפור משפחתי של מחלה דומה, דבר המאפיין סוג תחילת מחלה מאוחר. אצל רוב המטופלים הנגע הראשון הופיע בקרקפת (40%) או בגפיים (38%). 19% טענו כי מחלתם הוחמרה על ידי צריכת מזונות כמו עגבנייה, אננס וטונה. רק ב 2% מהמקרים ההחמרה ארעה עקב דיכאון, 5.4% עקב אלכוהול.

בתשובה לשאלה מכוונת, חולים הודו כי סבלו ממספר מוגבלויות שלא דיווחו עליהן במהלך הייעוץ במרפאת העור. במחקר הנוכחי זוהו 10 מוגבלויות. המספר המרבי של מוגבלויות שנחוו על ידי חולה אחד היו 10 מוגבלויות. מינימום המוגבלויות שנחוו על ידי חולה אחד היו מגבלה אחת. בממוצע החולים חוו 5 מוגבלויות. (53% חוו דיכאון, 43% חוו כאב). באופן סטטיסטי נמצא קשר מובהק בין כאב ורגשות של דיכאון. נוכחות נגעים באזורים חשופים ותחושות של בושה הובילו לסוציאליזציה נמוכה.

מוגבלויות שנחוו על ידי החולים

גרד 85%

כאב 43%

פגיעה בהופעה/מראה 54%

ירידה בביצוע בעבודה 21%

אובדן מקום עבודה 8%

דיכאון 53%

הימנעות מתפקוד חברתי 51%

תחושת דחייה 37%

בושה עצמית 67%

כאבי פרקים 22%

קשר בין מוגבלויות פיזיות למוגבלויות פסיו-חברתיות

כאב ודיכאון p= 0.04

גרד ודיכאון p=0.96

פגיעה בהופעה ודיכאון p=0.68

פגיעה בהופעה ובושה p=0.02

סוג הטיפול הרפואי שנעשה בו שימוש כטיפול קו ראשון והשיפור שהושג בעטיו

אחוז המטופלים שעשו שימוש בתרופות ביתיות 14%, מתוכם 40% הגיבו בצורה טובה

אחוז המטופלים שעשו שימוש בשירותי בית החולים 30%, מתוכם 18% הגיבו בצורה טובה

אחוז המטופלים שעשו שימוש בטיפול מערבי – 35%, מתוכם 50% הגיבו בצורה טובה

אחוז המטופלים שעשו שימוש באחר: אקופונקטורה, הומאופטיה ועוד 21%, מתוכם 63% הגיבו בצורה טובה.

דיון

ממצאי מחקר זה מראים כי רוב החולים עם פסוריאזיס סובלים מבעיות פסיכו-חברתיות בנוסף לסימפטומים פיזיים. במחקרינו המרואיינים היו אנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך שעשו שימוש בשירותי בריאות הניתנים ללא תשלום. יתכן כי לאנשים אילו סף משתנה לבעיות פסיכו-חברתיות. רוב החולים התלוננו על גרד על אף שגרד אינו מאפיין מוכר של פסוריאזיס. לא נמצא קשר סטטיסטי משמעותי בין גרד לבעיות פסיכו-חברתיות.

רוב החולים שהתלוננו על כאב דווחו על רגשות של דיכאון. קשר זה נמצא סטטיסטית משמעותי. תלונות פיזיות הינן יותר מקובלות מאשר דיווח על תחושות של דיכאון. נותן שירותי הבריאות יכול לא לאבחן מחלה דכאונית מסוג זה אם אינו יודע על הקשר האפשרי בין פסוריאזיס לתלונות על דיכאון. הקשר המשמעותי בין תחושות בושה ונוכחות נגעים נראים לעין הוא הגיוני. רוב החולים עם נגעים מגבילים עצמם לביתם ונמנעים מתפקוד חברתי עקב ההערות על המראה שהם מקבלים מאחרים.

הטענה שצריכת מזונות מחמירה פסוריאזיס לא תועדה בעבר. יתכן כי האמונות השורשיות בתרבות שכל פריחה עורית מוחרפת על ידי סוג מסוים של מזון כמו עגבנייה, אננס וטונה שיחקו תפקיד במחקר זה. על אף הקשר הידוע בין צריכת אלכוהול כבדה בזכרים עם פסוריאזיס להחרפת המחלה רק 5.4% מהחולים טענו ששתית אלכוהול החריפה את בעייתם.

יתכן כי הדפוס של מעבר משיטה טיפולית אחת לשניה או שימוש בכמה שיטות בו זמנית מצביע על כך שבעיות החולה לא הוערכו באופו מלא על ידי נותן שירותי הבריאות.

על הרופא לנקוט בגישה טיפולית משולבת המציעה הקלה סימפטומטית מהמחלה וכן שיטות להתמודדות עם הנושאים הפסיכו-חברתיים. משמעותה של גישה זו כוללת הקשבה לחולה בנוסף לטיפול הניתן לנגעים. חולים הסובלים עקב נגעים באזורים חשופים יזדקקו לטיפול אגרסיבי על מנת להגיע לשיפור מהיר. ניהול המוגבלויות משמש בסיס למערכת יחסים טיפולית בין הרופא לחולה.

ידוע כי ניתן להגן על החולה עם מחלה כרונית ומשפחתו מפני השפעות של דחק על ידי תמיכה חברתית. על הרופא להיות מודע לבעיות אפשריות וכן למשאבים הזמינים בפניי המשפחה על מנת לתת ייעוץ טוב בנוגע לשימוש בתמיכה משפחתית. גישה זו יכולה להיות יותר מעשית במערך טיפול של רפואת משפחה מאשר אצל רופא עור מומחה היועץ לשם ניהול בעיית עור.

מסקנות

חולים עם פסוריאזיס סובלים מבעיות פסיכו-חברתיות שלא מבוצע להן אומדן מלא במסגרת המייעצת.

על אף שגרד אינו מאפיין של פסוריאזיס הרבה חולים חווים תחושה זו.

איכות החיים של אדם יכולה להשתפר באופן משמעותי במידה וניתנת התייחסות למוגבלויות של אתו אדם הנובעות ממחלתו במסגרת הייעוץ.

המלצות

הגישה לחולים עם פסוריאזיס צריכה להיות מבוססת על המודל הביו פסיכו חברתי לטיפול. על הרופא לנקוט בגישה אקטיבית לברור בעיות פסיכו-חברתיות ולא רק להתמודד על ידי כדורים ומשחות.

יש לנקוט בגישה משותפת לטיפול בחולים עם פסוריאזיס בין רופא משפחה לרופא העור.

יש לבצע מחקרים רחבים בקהילה הכוללים מטופלים והמטפלים בהם.