Brian McDonough Medscape family medicine 2(2), 2002

שנה לאחר התמוטטות מגדלי התאומים, רואינו רופאים ביחס לחוויותיהם לאחר אחד עשר בספטמבר. ראיונות אלו מספקים הזדמנות להסתכלות אחורה לאופן שבו אירועים אלו השפיעו על רפואת המשפחה, הרופאים ומטופליהם.

לרופאה Jill Sisselman ישנם מספר מטופלים שחוו באופן ישיר אובדן של מכר או אדם אהוב באחד עשר בספטמבר. הפרקטיקה שלה נמצאת ב- Ronkokoma בניו יורק. מיד לאחר התקפת הטרוריסטים היא הייתה מודעת לעליה במתח, דיכאון וסימנים פיזיקלים הקשורים בהם כמו כאבי גב, ויתר לחץ דם במטופליה. לדבריה אנשים רבים הולכים לכנסיה ורואים שעשרות מחבריהם חסרים. שנה אחר כך הכבאים שבטיפולה מסתדרים יותר טוב פסיכולוגית, אך ישנם אלמנטים פיזיקלים שנראים בלתי קשורים, אך כאשר יורדים מתחת לפני השטח הקשר נחשף. בראיה כוללת דברים נמצאים בשיפור.

הרופא Alain Smolarski מטפל באנשים רבים שעברו מניו יורק לפלורידה, במרפאתו. כמה ממטופליו חוו מוות של בן משפחה בהתמוטטות מגדלי התאומים. לרבים יש קרובי משפחה בניו יורק שחוו דחק רב עקב ההתקפה. שנה לאחר האירוע הוא מציין כי מטופליו מצפון מזרח עדיין מאוד מעורבים. חלקם שוטרים מה- FNDY או NYPD ישנה אווירה של אחווה. ללא ספק אחד עשר בספטמבר לא נשכח. לדבריו הוא מודאג כיצד אנשים יגיבו ביום השנה לאירוע וכיצד הם יתמודדו.

הרופאהAnabis Vera Gonzales מ- Yauro Puerto Rico מציינת כי האירוע פגע בעיקר במטופלים בעלי בני משפחה בעיר ניו יורק. הם זוכרים וקיימת עדיין תחושה חזקה של יגון עבור אלו שאיבדו את יקיריהם. היא מציינת כי לאחר ההתקפה רבים ממטופליה היו מפוחדים ולא ידעו למה לצפות. תחושה זו של חוסר ודאות לא התפוגגה עם הזמן. כרופאה היא טוענת שהיא מסייעת למטופליה להתמודד עם פחדיהם ועם עתיד לא ידוע. לדבריה לעיתים מגע יד חשוב יותר ממרשם תרופתי.

Karlo Mahat רופא משפחה מבית חולים ב- Wilmington, Delaeare איבד בן משפחה בהתמוטטות מגדלי התאומים. הוא חווה קושי כאשר מטופליו התלוננו על דברים שנראו לכאורה טרוויאלים. בנוסף הוא מציין כי דבר זה עזר לו לזכור כי בעיותיהם של רוב המטופלים נוגעות לדברים של היום יום ואינן כה קיצוניות. בהסתכלות לאחור, לאירוע הייתה השפעה רבה יותר עליו ועל משפחתו מאשר על מטופליו. לדבריו הוא מייעץ למשפחתו על בסיס אישי. לטענתו ניתנה חשיבות נוספת לחופש ולהנאה מהחיים.

הרופא Willam Ellert מאריזונה מציין כי דחק היווה פקטור עיקרי אצל מטופלים מיד לאחר האחד עשר בספטמבר. לדבריו, דברים קטנים הטרידו אותם וישנה תחושת עצבות. הבעיות היכו אותם בביתם. המרחק שנוצר עם הזמן עוזר אך הדחק עדיין קיים. מטופלים צעירים נראים כסובלים מדחק, לעומתם מבוגרים הם בעלי ראיה פילוסופית יותר.

אירועי האחד עשר בספטמבר היוו הזדמנות עבור הרופאה Mary McCrossan מ-Wilmington Delaware לשוחח עם מטופליה על חשיבות החיים והמשפחה. כשנה אחר כך נושאים אלו מהדהדים בין חלק ממטופליה. מטופלת אחת שקלה גירושין לפני האירוע. המציאות של “חיים קצרים” שהייתה נוכחת עקב האירוע אפשרה לה לנקוט בצעד זה. בנוסף היא מציינת כי קיימת עליה בלחץ הדם אצל מטופלים רבים בעקבות האירוע. לשמחתה מטופליה המוסלמים לא התלוננו על הטרדה מכל סוג שהוא לאחר האירוע.

לאחר האירוע ד”ר Tim Dowling מ- Delaware Pike Creek, ניסה להרגיע מטופלים ולזהות מקורות של סטרסורים אישיים. הוא מציין תחושות של חוסר שליטה בעת האירוע, ותחושת פגיעות. כרופא משפחה הוא טוען שהדבר הטוב ביותר שיכל לעשות הוא להשקיט פחדים אלו. לקראת יום השנה לאירוע הוא מציין כי העניינים נרגעים. התקשורת מעלה דברים מדי פעם כמו Cipro בשביל אנטרקס או iodine עבור אלו הנמצאים בקרבת קור גרעיני, אך רוב האנשים רגועים. לדבריו האירוע לא נשכח או שמפחיתים בחשיבותו. ההתקפה נשארת בתודעת האנשים אך הפחד כעת אינו משמעותי דיו כדי להשפיע על שירותי הבריאות.

חוויתו של הרופא משיקגו Mark collins מיוחדת בכך שלטענתו האירוע לא השפיע על מטופליו. הם לא התייחסו לכך במפגשים עמו וגם הוא לא העלה את הנושא.

לטענת המחבר בשבועות שלאחר האירוע מטופלים רבים הציגו בעיות הקשורות לדחק. האנשים שנפגעו באופן הדרמטי ביותר היו אלו שמראש סבלו מ- stress בחייהם. אירועי אותו יום עוררו בעיות קודמות.

על אף זאת הייתה השפעה שנצפתה לאירועי האחד עשר בספטמבר על הפרקטיקה. הגל הראשון התרחש שבועות לאחר בהלת האנטרס. מטופלים הגיעו לקליניקה לבקש CIPRO , ולבקש עצה בנוגע להיכן ומתי לפתוח את הדואר שלהם. אנשים פחדו מהלא נודע. וכותב המאמר ועמיתיו הקדישו זמן רב בסיוע למטופלים להתמודד עם המחשבה שלוחמה ביולוגית יכולה להגיע עד לבתיהם.

הגל השני של חרדה הגיע ממקור לא מצופה ופגעה קשות בחלק מהמטופלים. מדובר בנפילה של שוק המניות וההתארגנות המחודשת בעקבות זאת. דבר זה היה נכון בעיקר עבור מטופלים בפנסיה מלאה או חלקית שהשקיעו בצורה כבדה במניות. הדפוס של הבעת הדחק היה קלסי והתבטא בכאבי גב, לחץ דם גבוה ועליה בבעיות עם בן הזוג, בני משפחה או אחרים משמעותיים.

בפרקטיקה של המחבר ניכרה קבוצה נוספת שנפגעה מהטרגדיה. מדובר בילדים. הם הושפעו באופן פחות חמור. על אף שרוב הילדים לא התייחסו לנושא בביקורים בפרקטיקה

המחבר נוהג לשוחח באופן קבוע עם ההורים על הבלבול והפחד המתמשך של הילדים.

ממחקר שבוצע לאחרונה נמצא כי רבים מתושבי ניו יורק ששהו באזור המטרופולין באחד עשר בספטמבר הדגימו נוכחות גבוה של סימני תגובה פוסט טראומתית PTSD כחודש עד חודשים לאחר האירוע בהשוואה לתושבי וושינגטון DC ואזורים נרחבים אחרים במטרופולין, ותושבים ברחבי ארה”ב. סימנים פסיכולוגים הוערכו על ידי checklist של PTSD , ורשימת סימפטומים קצרה. המדגם כלל 2273 מבוגרים מניו יורק, וושינגטון DC וחמשה אזורי מטרופולין עקרים. בעיר ניו יורק הימצאות סמני PTSD הייתה 11.2% בהשוואה ל- 2.7% בוושינגטון DC ו- 3.6% בשאר אזורי המטרופולין. ו- 4% המיצגים אוכלוסייה ברחבי ארה”ב.

במחקר הנבדקים התבקשו לציין האם ילדים הגרים באותו בית הראו סמני עצבות בעקבות התקפת הטרור. הממצאים הראו כי לפחות ילד אחד בכל בית הראה סימני עצבות על פי הדרוג הבא. 60.7% באזור ניו יורק, ו- 48% ברחבי ארה”ב. בעיות בשינה, חוסר שקט, פחד מהפרדות מההורים והתעצבות בקלות דווחו בשיעור של 20% או יותר. הגיל הממוצע של הילדים שהיו עצובים במיוחד היה 11. בנים ובנות הושפעו באופן שווה.

המחבר כרופא מעלה לדיון שאלה בנוגע להשפעת אירועי יום השנה על בני משפחה שנפגעו והניצולים והאם ציון יום השנה בתקשורת יגרום לשחזור תחושות חרדה באופן לאומי.

כעורכת מדור סיעוד ובריאות הציבור אני מפנה שאלה דומה אלכם הקוראים. מהי השפעת הסיקור הנרחב של הפעילות החבלנית העוינת בארץ על בריאותינו כתושבי ישראל. במידה וקיימת השפעה האם ניתן לקחת גורם זה בחשבון בסיקור האירועים על מנת לשמור על בריאות כוללת.