במטופלים עם אי ספיקת לב שעברו השתלת דפיברילטור (implantable cardiac defibrillator), משך מקטע QRS העולה על 150 מילישניות קשור בסיכון מוגבר לתמותה על רקע מחלת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש המתפרסם בגיליון אוקטובר של Heart.
דפיברילטורים לבביים מושתלים (ICD) הוכחו כיעילים במטופלים ששרדו הפרעת קצב חדרית מהירה (tachyarrhythmia). עם זאת, ממצאים עכשוויים מעידים שיתכן שהעלות-תועלת אינה גבוהה במטופלים עם מרווח QRS מוארך.
במחקר נכללו 165 מטופלים שעברו השתלת ICD לאחר ששרדו אירוע של מוות לבבי פתאומי, סבלו מטכיקרדיה חדרית ממושכת או מאירוע סינקופה. בזמן השתלת ה-ICD, כל המטופלים סבלו מאי ספיקת לב שתועדה בעזרת רישום א.ק.ג סטנדרטי.
המטופלים חולקו לשתי קבוצות לפי משך מקטע ה-QRS: QRS קצר מ-150 מילישניות או 150 מילישניות ויותר, על פי רישום הא.ק.ג.
מקטע הפליטה של חדר שמאל היה דומה בשתי הקבוצות ועמד על ממוצע של כ-32%, כמו כן לא היו הבדלים משמעותיים בשיעורי הישנות הטכיקרדיה החדרית בשתי הקבוצות.
למרות שהתמותה הכללית היתה דומה בשתי הקבוצות, תמותה מסיבות לבביות היה גבוה משמעותית בקבוצה עם QRS מוארך. לדוגמה, כעבור שתי שנות מעקב, שיעור התמותה ממחלת לב בקבוצה זו עמד על 46.6% בעוד שיעור התמותה בקבוצה השניה היה 18.2%.
החוקרים מסכמים שמשך ה-QRS הינו מדד פשוט, לא-חודרני וקל למדידה שעשוי לקבוע את כדאיות הטיפול ב-ICD במניעה שניונית של מוות פתאומי במטופלים עם אי ספיקת לב.
Heart 2003;89:1157-1162
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!