טיפול הורמונלי תחלופי באסטרוגן הומלץ כמניעה משנית למחלות לב אצל נשים על בסיס מחקרים התבוננותיים אשר הדגימו הפחתה בתחלואה קרדיווסקולרית וכן מחקרים קליניים ומעבדתיים אשר הוכיחו השפעה מיטיבה של אסטרוגן על גורמי סיכון קרדיווסקולריים ומודלים ניסיוניים של טרשת עורקים. לפיכך תוצאות מחקר ה HERS היוו הפתעה בכך שלא נמצאה השפעה לאחר 4.1 שנים של שימוש באסטרוגן בשילוב עם מדרוקסי פרוגסטרון אצטט על הארעות אוטמים לבבים ותמותה ממחלת לב בחולות במחלה כלילית. כהסבר לתוצאות אלו הועלו מספר אפשרויות: מחקר קצר טווח יחסית זה לא מדגים את מידת השפעת טיפול הורמונלי תחלופי באסטרוגן לטווח רחוק, השפעות פרוטרומבוטיות או דלקתיות אצל תת קבוצות של נשים במחקר הפריעו לביטוי ההשפעות המיטיבות של האסטרוגן, לחילופין יתכן והשילוב של מדרוקסיפרוגסטרון אצטט החליש את ההשפעות המיטיבות של האסטרוגן.
על רקע תמיהות וספקות אלו בא המחקר הנוכחי כניסיון להבהיר:
את תפקיד והשפעת האסטרוגן בטיפול ומניעה של מחלת לב טרשתית
את מידת השפעת שילוב עם פרוגסטין על התוצאות המיטביות עם אסטרוגן בלבד.
נבחרו 309 נשים שהוכחו אנגיוגרפית כחולות במחלה כלילית אשר חולקו באופן אקראי לקבל 0.625 מ"ג אסטרוגן או 0.625 מ"ג אסטרוגן בשילוב עם 2.5 מ"ג מדרוקסיפרוגסטרון אצטט או אינבו. משך המעקב היה 3.2 שנים.
נמצא כי השימוש באסטרוגן ובאסטרוגן בשילוב עם מדרוקסי פרוגסטרון הפחית את רמת ה LDL בדם החולות ב9.4 ו 16.5 אחוז בהתאמה והעלה את ערכי ה HDL אצל החולות ב 18.8 ו 14.2 אחוז בהתאמה. אולם לא נמצאה הפחתה בהתקדמות הנגע הטרשתי בקבוצות הטיפול השונות, וגם לא נמצאה שונות באחוזי התרחשות הקלינית של ארועים קרדיווסקולריים בין קבוצות הטיפול השונות.
מחברי המאמר Harrington DM וחבריו מסכמים ומסיקים על סמך תוצאות אלו כי לאחר 3.2 שנים של טיפול באסטרוגן או במישלב של אסטרוגן ומדרוקסיפרוגסטרון לא הודגמה נסיגה של הנגעים הטרשתיים בעורקים הכלילים בנשים עם מחלה קורונרית מוכחת. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקר ה- HERS אשר לא הדגים עדיפות לטיפול הורמונלי תחליפי כמניעה משנית למחלת לב כלילית.
על סמך ממצאים אלו בנשים עם מחלת לב אין מקום לשימוש באסטרוגן בלבד או בשילוב עם מדרוקסיפרוגסטרון מתוך צפייה להפחתת המחלה הטרשתית ועד שלא יוכח אחרת ניתן להכיל מסקנה זו גם על שאר התרכובות של אסטרוגן ופרוגסטין.
הטיפול באסטרוגן עשוי עדיין להיות יעיל כמניעה ראשונית למחלת לב כלילית אולם הנחה זו עדיין לא בוססה מספיק לפיכך בחולות אלו יש להעדיף את הטיפולים ודרכי המניעה של מחלה טרשתית שהוכחו ובוססו כיעילים.
הערת העורך:
יש לקבל מסקנות אלו תוך התחשבות בעובדה כי על פי המחקרים להורדת הכולסטרול ברור כי שטח הנגע הטרשתי כפי שנמצא בצינטור איננו יכול לשמש כנקודת קצה איכותית להערכת מהלך מחלת לב כלילית, בכל המחקרים הללו חלה ירידה קטנה אם בכלל בגודל הנגע הטרשתי אולם חלה הפחתה של 30%-90% בשכיחות המקרים הקלינים של איסכמיה.
כך כשבאים להשליך על היעילות של הטיפול ההורמונאלי התחליפי על פי גודל הנגע הטרשתי בצינטור יש להסיק מסקנות בזהירות.
אנו ממליצים לעיין גם במאמר סקירה בנושא:
התפקיד של טיפול הורמונאלי תחליפי במניעה של מחלת לב אצל נשים בגיל הבלות
המאמר סוקר את כל אפשרויות הטיפול התחליפי והעדויות המחקריות העדכניות לגבי ההשפעה על מחלות קרדיווסקולריות .
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!