סקירה זו היא באדיבות הג’ורנאל קלאב המגזין המוקלט.  באפשרותך להצטרף כמנוי לג’ורנאל ולהנות מ- 2 קלטות או דיסקים המכילים את מיטב הספרות העדכנית המקצועית בעברית (מתאים ביותר להאזנה בעת נהיגה..) ,וכן מכניסה חופשית לאתר הג’ורנאל קלאב לעיון בטקסטים המלאים של המגזינים, מהאפשרות לצבור נקודות זכות השתלמות וכן לצפות בחלק מהסקירות בשיטת מולטימדיה (האזנה + צפייה בשקפים).לפרטים והרשמה לחץ כאן.  במערכת הגו’רנאל משתתפים עורכי e-Med , והעורך הראשי הוא ד”ר דרור דיקר.

מחקר עוקבה ומאמר מערכת אשר פורסמו בגיליון יוני של הניו אינגלנד, עוסקים שניהם בקשר בין פעילות קוגניטיבית ובין מחלת הדמנציה:

במאמר המערכת סוקר המחבר, ג’וזף קויל (Coyle), את התפתחות המחקר בנושא דמנציה ואת הידוע לגבי הקשר בין גנטיקה וסביבה בהקשר למחלה זו. מוצגת גם עבודה מקורית של ג’ו ורגז (Verghese) אשר עקבה אחר קבוצת קשישים במשך שנים רבות ובדקה האם יש קשר בין סוג הפעילות בה הם עוסקים בשעות הפנאי ובין התפתחות מחלת הדמנציה.

גילוי הגן המקודד לחלבון ה- עמילואיד פרקורסור (Amyloid Precursor), לפני 15 שנה פתח צוהר להבנת הפתו-פיזיולוגיה של מחלת האלצהיימר (Alzheimers), שהיא הגורם העיקרי לדמנציה.

רוב המחקרים מצביעים על מסלול ביוכימי משותף אשר בסופו נוצר פפטיד בשם בטא-עמילואיד (Beta Amyloid), תוצר פרוק של חלבון העמילואיד פרקורסור.

הצטברות פפטיד זה ברקמת המוח גורמת לרעילות בתאי העצב, וגורמת לפגיעה עצבית פרוגרסיבית ובסופה הדרדרות קוגניטיבית.

הגבול בין אלצהיימר ודמנציה ממקור וואסקולרי היטשטש בשל התהליכים הפתולוגיים המשותפים לשתי מחלות אלו.

בהביננו מנגנון מחלה זה הנה מתפרסם מחקרו של ורגאס המציע שפעילות תובענית מבחינה שכלית בשעות הפנאי, בגיל המבוגר מגינה בפני דמנציה. כיצד אם כן, משחק קלפים, מונע את הפגיעה המולקולרית המאפיינת והגורמת לדמנציה?

כדי להבין זאת כדאי אולי להגדיר מהם החלקים הלא מובנים בפאתופיזיולוגיה של אלצהיימר. ראשית, המנגנון המולקולרי המוצע , מבוסס על מחקרים בחולי אלצהיימר הנגרם ממוטציה גנטית המורשת באופן אוטוזומלי דומיננטי (Autosomal Dominant).

שיעור חולים אלו הוא קטן והם מהווים אחוז קטן מכלל הלוקים באלצהיימר. המנגנון המדויק בו שוקע פפטיד הבטא עמילואיד ברוב החולים, עדיין לא ברור.

שנית, בסוג הנפוץ של מחלת האלצהיימר קיים קשר מורכב בין גנים שונים, כמו הגן לאפו-אנזים E (Apo Enzyme E), לבין גורמים סביבתיים.

מחקרים אפידמיולוגיים מראים, שחינוך גבוה מגן בפני דמנציה. כמו כן, ממצאים מסקרנים ממחקרים שונים, מראים שתשתית חברתית מפותחת ופעילות בשעות הפנאי בגיל המבוגר ,דוחים את הופעת הדמנציה. לא ברור ממחקרים אלו האם ירידה בפעילות החברתית הינה גורם סיכון או אולי שלב מקדים במחלת הדמנציה.

כעת, על רקע זה, נציג את מחקרו של ורגאס: מחקר עוקבה זה, בדק קרוב ל-500 קשישים מעל גיל 75, המתגוררים בקהילה. לא הוכנסו למחקר חולי דמנציה. החולים נבדקו פעם בשנה לערך, מבחינת מצבם הבריאותי, התפקוד היומיומי והערכה נוירופסיכולוגית.

הנבדקים התבקשו לספר באיזו תדירות הם משתתפים בפעילות קוגניטיבית כמו קריאת ספרים, פתירת תשבצים, כתיבה, משחקי שולחן ונגינה בכלי נגינה , וביצוע פעילות גופנית, כמו: משחק טניס או גולף, שחיה, רכיבה על אופניים ועוד.

אבחנת הדמנציה נעשתה עפ”י הקריטריונים של DSM.

מתוצאות המחקר עולה שדמנציה התפתחה בקרוב לרבע מנשואי המחקר. בממוצע הלוקים בדמנציה היו זקנים יותר, מעוטי השכלה ונטו לעסוק פחות בפעילות קוגניטיבית ויותר בפעילות גופנית.

קריאה, משחקי שולחן ונגינה בכלי נגינה היו קשורים לסיכון הנמוך ביותר לדמנציה. ריקוד היה הפעילות הגופנית היחידה אשר נקשרה לסיכון נמוך למחלה (הערת הג’ורנאל- אולי כי צריך גם לספור צעדים….).

פעילות קוגניטיבית במשך יום אחד בשבוע הקטינה את הסיכוי לדמנציה מסוג אלצהיימר או דמנציה וואסקולרית ב-7%. פתירת תשבצים במשך 4 ימים בשבוע הקטינה הסיכון כמעט במחצית !.

לאור תוצאות מחקר זה מעלה קויל את השאלה: לאור הפתולוגיה הידועה של המחלה, האם פעילות מחשבתית אכן יכולה להביא לשינוי במהלך המחלה?

השערה אחת היא השערת הרזרבה הקוגניטיבית עפ”י השערה זו אנשים הרגילים לאמץ את מוחם מתחילים את המחלה עם רזרבה גדולה אשר ממסכת את הפגיעה ומאפשרת תפקוד תקין עד לשלבים מתקדמים יותר.

השערה זאת לא לוקחת בחשבון את היכולת הפלסטית, יכולת השינוי, המדהימה, והתלויה בשימוש המאפיינת את האזורים הקורטיקולימביים (Cortico-Limbic) במוח.

פעילות מחשבתית מאומצת לא רק מחזקת קשרים סינפטיים קיימים ויוצרת קשרים חדשים אלא גם מעודדת נוירוגנזיס (NeuroGenesis), בעיקר בהיפוקמפוס (HippoCampus), כלומר: פעילות מנטלית בקשישים מביאה לשינויים פלסטיים במוח אשר עוקפת את את הפגיעה הבסיסית המביאה לסימני הדמנציה.

ראוי להזכיר בהקשר זה עוד מחקר לא שגרתי שבדק את יומניהן האישיים של נזירות שנכתבו בגיל צעיר. במחקר התברר שלנזירות שהשתמשו במשפטים מורכבים ובאוצר מילים גדול , היה סיכוי נמוך יותר לדמנציה עם הזדקנותן…

ממצאים אלו מציעים איפוא את קיומה של הפרעה קלה בקוגניציה אשר מקדימה את הדימנציה בכמה עשורים. כתמיכה לטיעון זה מוזכרת התצפית שגנים המעורבים בשקיעה פתולוגית של פפטיד ה-בטא עמילואיד, משתתפים גם בהתפתחות המוח, כמו גם חלבונים אחרים הקשורים בתהליך זה, אשר אחראים בשלב מוקדם יותר על קשרים בין תאיים ועל התמיינות תאי עצב.

קביעת התרומה היחסית של המרכיבים הגנטיים והסביבתיים המביאים לדמנציה הינה מטרה עתידית חשובה במחקר הדמנציה.

בנתיים, יש לעודד קשישים לקרוא, לשחק קלפים ולהשתתף בחוגי ריקוד…. לבטח פעילויות אלו, מלבד היותן בעלות פוטנציאל לעיכוב דמנציה, גם גורמות להנאה ומשפרות את איכות החיים….