במרבית המרכזים הרפואיים המבצעים הפסקות הריון וגרידות הריוניות דחופות (הפלות מאיימות, בלתי שלמות, שארית וכו') נהוג לשלוח את החומר הנשאב לבדיקה היסטופתולוגית שגרתית. ההנחה הרווחת היא כי שליחת החומר לבדיקה מהווה מעין "הגנה משפטית" והיא אף עשויה לסייע באבחון מספר פתולוגיות כגון מולה, הריונות חוץ רחמיים וגרידות שלא בוצעו כהלכה.
בעבודה זו נבדקו תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית של כל מקרי הפסקת ההריון בטרימסטר הראשון והגרידות הדחופות. במחקר נכללו :
1. הפסקות ההריון הכירורגיות (גרידה) אשר בוצעו עד שבוע 13 להריון (חומר נשלח ממיכל השאיבה).
2. הפסקות ההריון התרופתיות אשר בוצעו עד שבוע 9 להריון ע"י mifepristone (מפיג'ין) ו- misprostol ; הנשים הושארו ביחידה להפסקת הריון במשך 6 שעות. בתקופה זו נאסף החומר אשר נפלט נרתיקית (ע"י צוות המחלקה) ונשלח לבדיקה.
3. הגרידות הדחופות אשר בוצעו הן ע"י מערכת שאיבה והן ע"י "קורטה".
בתקופת המחקר (10/1995 עד 10/1996 ) בוצעו 2168 הפסקות הריון וגרידות דחופות. מתוכן נבדק החומר הפתולוגי ב1465- מקרים ( 69-80% מהמקרים ללא הבדל משמעותי לגבי סוג הפסקת ההריון). תוצאות הבדיקה הפתולוגית מובאים בטבלה:

בניתוח התוצאות ומתוך בדיקת המהלך הקליני עולות הנקודות הבאות:
בכ- 95% מהפסקות ההריון הכירורגיות, התשובה הפתולוגית הצביעה על "תוצרי הריון". אולם, ב- 5% מהמקרים, הצוות הרפואי סבר שתוצרי הגרידה היו הריוניים בעוד שהתשובה הפתולוגית הייתה שונה. בשני מקרים של הפסקת הריון כירורגית, התברר כי הפסקת ההריון הייתה לקויה, וכי ההריון המשיך להתקיים לאחר הגרידה (לאחר 4 שבועות). אולם, בדיקת הפתולוגיה של הגרידה הראשונית אימתה כי כבר אז הייתה נוכחות של תאי טרופובלסט
הריון מולרי נחשד ב- 8 מקרים (ע"ס בדיקת על-שמע). אולם, בדיקה פתולוגית אישרה מולה חלקית רק בשניים מהשמונה (בשני מקרים אשר באו עם סימנים של הפלה בלתי-שלמה). בשאר ששת המקרים לא היו סימנים למולה בבדיקה הפתולוגית. מבין כל הפסקות ההריון והגרידות הדחופות, לא נמצאה אף מולה אשר אובחנה בטעות כהריון תקין.
בששה מקרים היה קיים חשד להריון חוץ-רחמי אשר הצריך מסיבות כלשהן (אבחנתיות או טיפוליות ) ביצוע גרידה של חלל הרחם. בכל המקרים נמצאו תוצרי הריון ברחם והחשד להריון החוץ-רחמי היה מוטעה. עם זאת, בשתי נשים אשר פנו עקב Incomplete Ab. ו- Missed Ab. כביכול בשבוע 7 להריון, חזרה תשובה פתולוגית של דצידואה בלבד (מסך 184 גרידות דחופות, חזרה תשובת דצידואה ב- 27 מקרים). שתי הנשים שבו מאוחר יותר למחלקה עקב הריון חוץ-רחמי.
הסיבה העיקרית לביצוע בדיקה היסטופתולוגית היא לאישור האבחנה המקורית, מציאת אבחנות נוספות ותימוכין בביצוע הפסקת הריון באופן תקין. ממחקר זה עולה כי בדיקה היסטופתולוגית אינה מסייעת לאתר את המקרים בהם ביצוע הפסקת ההריון הייתה כושלת. מתוך 633 הפסקות הריון כירורגיות, ב- 30 מקרים חזרה תשובה אשר איננה "תוצרי הריון", עם זאת הריונות אלו הופסקו בהצלחה. יתר על-כן, בשתי הפסקות ההריון "הבעייתיות", בהן ההריון נמשך לאחר הגרידה, התשובה הפתולוגית דווקא הראתה על "תוצרי הריון". הריון מולרי נחשד ב- 8 מקרים (ע"ס בדיקת העל-שמע) ואומת ע"ס הבדיקה הפתולוגית בשניים. לא נמצא הריון מולרי בבדיקה של הריונות אשר בהן לא היה קיים חשד קליני מלכתחילה. הריון חוץ-רחמי נחשד ב- 6 מקרים. אולם, בששת המקרים, החשד נמצא כמוטעה. הריון חוץ רחמי התגלה בשני מקרים בהם התמונה הקלינית נראתה (לצוות המטפל) כהפלה בלתי שלמה והפלה מאיימת, אולם תשובת הפתולוגיה הדגימה "דצידואה בלבד". תשובה פתולוגית של "דצידואה בלבד" חזרה גם ב- 25 מקרים ללא הריון חוץ-רחמי ולכן רגישותה של תשובה זו (במקרים של גרידות דחופות) לאיתור מקרי ההריון החוץ-רחמי היא נמוכה ביותר.
החוקרים מסיקים על סמך נתונים אלו, כי יתכן ואין לשלוח באופן שגרתי, כל תוצרי גרידה לאבחון היסטופתולוגי. לטענתם, אין טעם בביצוע הבדיקה בכל הפסקות ההריון והגרידות בהם קיים עובר ברור והמהלך הקליני אינו "חריג". המחברים ממליצים לבצע בדיקה זו רק במקרים בהם לא קיים הריון ברור בבדיקת העל-שמע שלפני הפעולה, במקרים בהם לא ניתן לבצע בדיקת על-שמע, ובמקרים בהם קיים חשד קליני לאבחנה שונה ע"ס האנמנזה, הבדיקה הפיזיקלית או מראה חשוד של החומר אשר נפלט מהרחם.

Should tissue from pregnancy termination and uterine evacuation routinely be examined histologically ? Br. J. Obstet. Gynaecol, 2000 ;107:727-730.