במסגרת הראיון החודשי שאנו מקיימים החודש עם פרופ’ זמיר הלפרן, ולאור העובדה שכיום מכהן פרופ’ הלפרין גם כסמנכ”ל המרכז הרפואי ת”א (איכילוב), רצינו לבדוק איתו גם את מצב ההיערכות בבית החולים, לקראת מצבי החירום הצפויים לנו, וזאת לאור החששות מפני תגובה עירקית לא קונבנציונלית להתקפה האמריקאית שכנראה קרבה והולכת . פרופ’ הלפרן הציע שנשוחח בעניין עם ד”ר דויד ורסנו, האחראי על תחום זה בבית החולים. ד”ר ורסנו הוא רופא עיניים בהכשרתו.

שאלה: קודם כל, ספר לנו אולי איך הגעת לעסוק בתחום זה ?

תשובה: אני מתחבר לתחום הזה עוד משירותי הצבאי, במהלך שנות ה 80, ואח”כ, בתחילת שנות ה 90 עזרתי למי שניהלה אז ועד לאחרונה את התחום הזה, דר’ לדרמן, בהכנת חלק מההערכות, וספציפית בהכנת פק”ל של חומרי לחימה כימיים בזמן מלחמה.

וזה היה מאוד “נוח” כי כשסימנו לכתוב את הפק”ל היה מתוכנן תרגיל במסגרת בית החולים, התאריך בו היהה התרגיל אמור להתבצע היה ה 15 בינואר 1991, וזה היה “תרגיל אמת” כסיימנו לבצע את התרגיל, השארנו את הציוד פרוס היכן שהיה צריך באתרים בשטח ואז התחילה המלחמה הקודמת בעירק, כך שמבחינתנו הכל היה מאוד מאורגן במקרה….

אחר כך פעילותי בנושא היתה די מינורית, עסקתי ברפואת עיניים, שזה תחום מומחיותי, יותר מאשר בתחום זה של שעת חירום.

לאחרונה, לאחר שדר’ לדרמן פרשה מהתפקיד, הוצע לי להחליפה וקיבלתי את ההצעה, כך שאני ממלא את התפקיד הזה בכ 50% מהזמן, ובשאר ה 50% אני רופא עיניים במחלקה.

אך החלוקה הזו היא דינאמית וכיום, (במחלקת העיניים בה אני עובד לא כל כך יאהבו לשמוע את זה…), אני מוצא את עצמי “נוגס” בזמן המחלקה, לצערי הרב, בשל המצב.

זו בערך הרקע, אני מחזיק בתיק הזה, בתפקיד, רק כמה חודשים, אך לעזרתי עומד הרקע שהוכן כאן במשך הרבה שנים, בבית החולים.

שאלה : אז בית החולים מוכן כיום שוב ?

תשובה: בסך הכל המוכנות של בית החולים (ואין לי מושג איך נעמוד בשעת צרה, את זה אנחנו נראה… ) בכלים שיש לי כדי לבחון אותה טובה. מי שבחנו אותנו , פיקוד העורף או גופים חיצונים, היו שבעי רצון. אני יכול להגיד את זה בקלות מפני שהמחמאות מגיעות לקודמי.

שאלה: אז מה תרגלתם למעשה?

תשובה: מה שתורגל, או בוצע פיזית כל הזמן, לצערנו, זה פיגוע רב נפגעים, שאנו שוב ושוב רואים, וזה הסנריום היחידי למעשה שאנחנו יודעים בו מה אנחנו עושים בשטח.

שאלה: לא מזמן היתה כתבה באחד העיתונים, נדמה לי אולי שב”הארץ”, בו טענו שערכו מספר מבדקים בכמה בתי חולים ונמצא שם שב”מגה פיגוע” והרבה נפגעים, יהיו בתי חולים שיפסיקו לתפקד בגלל קריסת מערכות חשמל וכו’. איך בית החולים שלך מאורגן לכך ? האם ללא אספקת חשמל בית החולים יוכל לתפקד?

תשובה: כן, הוא יוכל, יש לנו חשמל שמגיע מגנרטור ומספקי כח נוספים, ברור שלא כל המערכות תוכלנה לתפקד, אך מלכתחילה מחברים את המכשירים למקומות בהם האספקה גדולה יותר; זה לגבי חוסר בחשמל, מעבר לזה, אם אנחנו במצב של מצור אז אנחנו נרגיש את החסר בכל דבר שלא יהיה… זה ענין של לוגיסטיקה- כמה זמן המצור יקח וכדי לחסוך בזמן אנחנו מכינים את העתודות שלנו בתוך בית החולים.

שאלה: מה מבחינת מספר הנפגעים שבית החולים יכול לעמוד בו?

תשובה: המספר הוגדר לנו למעשה, ישנה חלוקה:

זהו מספר שונה לגמרי מזמן שלום, בזמן שלום אתה אומר “נפל עלי” ועכשיו נרוץ עם זה ללא כל התראה, במלחמה אתה מארגן את כל האנשים שיעמדו פחות או יותר במקום שבו הם צריכים להתחיל לעבוד, מוכנים, או שהם יודעים שכשיש אזעקה הם מתיצבים במקום שבו הם צריכים לעבוד וזה שינוי מהותי בתפקוד בית החולים, שמשתנה מאוד במצב כזה.

שאלה : אז מה תסריט הפעולה של בית החולים כשחלילה ה”עסק” הזה עם עירק קורה ?

תשובה: בית החולים שומע סירנות 5-3 דקות לפני נחיתת טיל, כמו שאר האוכלוסיה, חדרים אטומים נסגרים, יש לנו חדרים אטומים למאושפזים שמסוגלים להסתדר עם מסיכת אב”כ, ולמטופלים שלא, אלו מועברים לאיזורים מוגנים.

חלק מאנשי הצוות הנמצאים בקרבת הכניסה לבית החולים לובשים חליפות ויוצאים החוצה משערי בית החולים, ואחרים חובשי מסכות, ונשארים בתוך בית החולים, בחדרים האטומים, ואז…מחכים.

זה יהיה כמו בינואר 1991, אז תבוא צפירת הרגעה וגמרנו… והיה ונפל טיל באיזור, ברמת אביב או בשכונת התקוה ויש בו חומר כימי, די מהר יגיעו כלי רכב פרטים ואמבולנסים עם נפגעים מחל”כ אלינו, ולבתי חולים אחרים בסביבה.

מבחינתנו יהיו צוותים שנמצאים לאורך רחוב ויצמן, הרחוב בו ממוקם בית החולים, אשר מתחילים למעשה בטיפול ראשוני ומציל חיים ועיקר עיסוקם הוא להפשיט את האנשים ולשטוף אותם מהחומר שיתכן ונמצא על גופם (יש לנו קצת פחות ממאה מקלחות כאלה בחוץ), ולהכניסם פנימה.

שאלה: איך נשמר האיטום בכניסה לבית החולים?

תשובה: כל האנשים שציינתי את עבודתם עד עכשיו, הם במסכות וכל אלה שמחוץ לבית החולים לבושים בחליפות מגן, אותן ימשיכו ללבוש כל עוד אנשים ממשיכים להגיע.

הרופא הממיין הוא כבר ללא מסכה כי כבר נודע לנו שאין חל”כ בבית החולים, (אם נודע שיש חל”כ אז זה כבר סנריו אחר, אבל נאמר שאנו כבר יודעים שבית החולים לא נגוע בחל”כ). אותו רופא ממיין נמצא למעשה מאחורי קו ממשי שמסומן על הרצפה, יודע שהוא נמצא כבר במקום נקי ולכן הוא כבר ללא מסכה, האנשים שנפגעו מועברים אליו והוא מחליט אם הם חולים קשים (ללא נשימה), בינוניים או משולבים.

שאלה: אם הפגיעה היא באמת יותר נרחבת וקיים חשש לזיהום?

תשובה: כל עוד קיים חשש שישנו זיהום סביבתי התפקוד של כל המערכות יהיה קשה כי כל האנשים יהיו ממוגנים.

אם אפשר לנתב את האנשים, כך שלא יגיעו לבית החולים, אלא לאיזור נקי בית חולים אחר בסביבה שאין בו זיהום של חל”כ, זה המצב המועדף.

נחזור לבית החולים כאן, בהנחה שהחולים כבר נקיים ואנו לא חשופים לחל”כ, אפשר לעבור ללא מיגון.

בשלב זה בא לידי ביטוי הידע שצברו הרופאים בהדרכות בבתי החולים וגם, חלקם בצבא כקציני רפואה.

הכוונה היא לייצר קבוצות הומוגניות ככל שניתן של נפגעים, על מנת לאפשר טיפול סכמתי יותר שייאפשר יותר מהירות בפעולה ופחות שגיאות/כשלונות.

אתר מסוים יקבל רק חולים קשים, משמע לא נושמים, אתר אחר יקבל חולים בינוניים שאמנם נושמים אך לא יכולים ללכת, אתר אחר יקבל חולים קלים משמע הולכים ונושמים ולאתר אחר יגיעו חולים משולבים, משמע עם פציעה יחד עם חשיפה לחל”כ.

יהיו גם קבוצות נוספות של חולים מוזרקי אטרופין מוזרקי שווא שחשבו כי נפגעו ולכן הזריקו לעצמם את האטרופין, ויהיו גם נפגעי חרדה, כלומר אנשים שיש להם תחושה כי נפגעו אך אין להם פגיעה פיזית, כשמגיע אדם ששאף איזשהו סוג של גז, למשל סרין, שהוא זרחן אורגני, חומר נדיף בעל רעילות גבוהה מאוד, (ההפעלה ה”מפורסמת” של גז זה היתה ברכבת התחתית ביפן כשכת “האמת הצרופה” פזרה אותו ואלפי אנשים נפגעו. יש קטלניים ממנו אך הוא נחשב “חבר מכובד” בחבורה הזו וכנראה שהוא גם קל יותר להכנה מגזים אחרים בקיצור הוא “מועמד” די ברור ליפול עלינו), מה שלמעשה קורה בשאיפה של זרחנים אורגניים הוא שהם בולמים את האנזים Ace (אצטיל כולין אסטרז) שאחראי על פירוק Ach (אצטיל כולין), שמופרש בקצות העצבים.

בהעדר האנזים הזה, ה Ach ימשיך להיות קיים בצד השני של הסינפסה, ובעצם תהיה הפעלה קבועה במשך הרבה מאוד זמן, וזה יגרום לכל תופעות הרעלת הזרחנים האורגניים שזו למעשה הרעלת Ach .

כשהגוף מוצף ב Ach אז נראה דמעת, ריר, הפרשות תוך ריאתיות, כווץ אישונים, אי שליטה על סוגרים, אבדן שליטה על מערכת השרירים עד כדי פרכוסים, פגיעה מרכזית במערכת העצבים גם עקב העדר חמצון וגם עקב פגיעה ישירה.

ישנם שלושה סוגים של חומרים שנרצה להפעילם בסיטואציה כזאת:

3. קרבמטים הם חומרים שמרעילים בעצמם את האנזים אך בצורה הפיכה, אם ניתן אותם מראש נצליח לצור מצב שהרעל, הזרחן האורגני, לא יצליח להתפס כי המקום כבר תפוס. אך מאחר והמצב הזה הפיך, תוך זמן מה מתפנים כמה אחוזים של Ach ולמעשה הקטנו פה גם כן את נזק.

שאלה: האם התרגולת היא שבית החולים יקבל אינפורמציה מוקדמת לגבי סוג הפגיעה באופן ספציפי (סוג גז וכד’) ? האם זה משנה מבחינת ההערכות?

תשובה: ברגע שהיתה נפילה של טיל, מראש נעריך כאילו זה חל”כ עד שלא הוכח אחרת. האדם בבית יחבוש מסכה וצוותים של פיקוד העורף יגיעו למקום במטרה לזהות איזה חומר זה והמשמעות היא שאנו בבית החולים נתמגן ונתכונן לנפגע חל”כ שיגיעו אלינו.

כשמגיעים אלינו הנפגעים, עלינו לעשות שיפוט האם זה נראה כמו הרעלה של זרחנים אורגניים, מעבר לזה אנו מתייחסים לזה כאחד מהזרחנים האורגניים בלי שום אבחנה איזה מהם. זאת אומרת שעד שלא יגידו אחרת, אנו חושבים שזה חומר עמיד ושהוא נמצא על הבגד ולכן באה פה לידי ביטוי הפרוצדורה של ההפשטה והניקוי המסובכים.

ביפן, בהתקפת הסרין לא עשו טיהור ומלבד מספר אנשים בצוות הרפואי שסבלו מ”אי נוחות קלה” לא נראתה בעיה מיוחדת, אם זה היה חומר עמיד, אזי אוכלוסית הרופאים ביפן היתה מתמעטת…

כלומר הנחת העבודה היא שמדובר בזרחן אורגני עמיד.

ברגע שיש לנו אישור למידע אחר, ניתן לשנות את עמדתנו, כמו למשל אם זהו זרחן אורגני לא עמיד אפשר לשנות את תסריט השטיפה ולעשות את זה קצר יותר וקל יותר, ובמקרים קיצוניים או לבטל את זה, דבר שמשפר מאוד את יכולת ההשרדות עקב בזבוז פחות זמן על דברים לא נחוצים.

שאלה: האם בוצעו גם תרגולות שכללו שטיפה, אטימת איזורים ועוד?

תשובה: כן, התרגולות בוצעו בכל מיני רמות, תרגולת מלאה זה תרגולת של בית חולים שלם וזה נעשה אצלנו לאורך השנים כמה פעמים התרגולת האחרונה בוצעה בדצמבר האחרון, דהיינו דצמבר 2001.

פיקוד העורף, שלמעשה אחראי על התרגולות האלה, עובר בארץ בבתי החולים על פי תכנית ועורך תרגולות. כאשר אנו לא אלה שמתורגלים אנו מגיעים כמבקרים שבאים לצפות, לראות ללמוד ולהבין מה קורה ומה לא היה בסדר.

בתרגול יש לנו תמיד את החסרון, המבורך, שזה לא קורה לנו עדיין, אבל ברמת התרגול הרבה מאוד מהדברים תורגלו ובכל מני רמות.

עם זאת, רמת האימון הפרטני היא הרמה שאנו יודעים, שאנשים מרגישים בה פחות טוב. אם תקח רופא מאחת המחלקות ותגיד לו מה אתה עושה עם זרחנים אורגניים הוא עלול להרגיש אי נוחות, כנ”ל אחות ואנשי צוות אחרים.

יכול להיות שהתרגול נעשה יותר ברמה של ארגון האירוע והמערכת כולה שזה למעשה הדבר הקשה יותר, ונעשה פחות ברמה של איך אני הרופא שנמצא באתר צריך לפעול עכשיו.

אבל, גם זה נעשה בעבר וגם יעשה בזמן הקרוב כחלק מההתארגנות שלנו לתלאות שנתכננים לנו. בכל מקרה כאשר אומרים לנו “כנסו לשגרה של מלחמה” אחד הדברים שיעשו באינטנסיביות יהיה הדרכות ברמת הפרט.

אני מאוד מקווה שרמת הארגון כבר מספיק מתורגלת בשביל לעבוד, ואת רמת הפרט אנו “בונים” על הימים שלפני, כדי לתרגל . זה אמנם נעשה אך בוודאי שצריך עוד לחזק את זה.

שאלה: מה קורה בלוחמה ביולוגית? מבחינת הציבור זה נתפס הרבה יותר מפחיד ומסתורי?

תשובה: יש לי הסתייגויות זה רע וזה רע…

השמות המעניינים כרגע מבחינת מה שאנו קוראים בעיתונים ונדרשים להגיב עליהן זה אנטרקס ואבעבועות שחורות.

לגבי האנטרקס, בעבר בוצעה התכוננות ואף יצרו פק”לים. אנטרקס יוצר מגיפה שאיננה מדבקת.

כלומר, כשמישהו משליך על קבוצת אנשים את האבקה הזאת, אם הם נושמים מספיק ממנה, סביר להניח שכולם יספגו אותה לריאות וכולם יהיו בסכנה לחלות ולמות.

אני, כרופא, צריך לדעת לטפל באנשים האלה כדי שזה לא יקרה, על ידי אנטיביוטיקה, חיסון או מה שצריך בכדי לטפל בהם כאשר הם חלו, אבל אני לא צריך ל”פחד” יותר מדי, ברגע שהם התקלחו והחליפו בגדים אני לא צריך לדאוג מאחר והמקום שנפגע – הוא הבעיה וצריך לחטא אותו, ואם זהו שטח גדול זה כמובן ממש לא פשוט….

אבל, מבחינת האנשים שנפגעו, צריך להבין שזו מחלה מגפתית אך לא מדבקת ויש אפשרות ל”סגור אירוע”.

לגבי אבעבועות שחורות, זהו וירוס שמצד אחד אין לו אנטיביוטיקה ומצד שני מדבק בקלות. הרבה שנים אף אחד לא ראה אבעבועות שחורות אמיתיות והמידע שיש לנו מחולים קליניים הוא בן כמה עשרות שנים. אני לא זוכר באיזו שנה הוכרז על “הכחדת המחלה ” באופן רשמי, אבל הנה העובדה שזה כנראה לא נכון….

באבעבועות שחורות אנו יודעים שאפשר להדבק ממגע בעור. זו מחלה מדבקת מאוד ועוברת מאוד בקלות ואז כבית חולים כשאנו צריכים לטפל באנשים שנפגעו מאבעבועות שחורות אני בבעיה קלה פחות.

הדרך הנקיה של מניעת הדבקות ומחלה, זה חיסון כלל האוכלוסיה, יש פה יתרונות:

כלומר, נפילת הטיל תהרוג אנשים בודדים אבל לא מעבר לזה וזה לא יגרום לשום דבר – בהנחה שהאוכלוסיה מחוסנת.

למען האמת, כשאני חושב על זה, אם מישהו מפיל טיל כזה הוא לא חושף רק את תל אביב. באיזשהו שלב, ברגע שהשד בבקבוק הזה נפתח, המחלה תגיע גם לארצו שלו.

רוב האוכלוסיה העולמית לא מחוסנת כך שהוא עושה צרה גדולה לעולם כולו ולא רק לתל אביב, וזה כולל גם את בני ביתו.

ולכן זה נראה לי תסריט פחות הגיוני, אבל מי הגיוני?

בכל מקרה נראה לי סימפטי יותר אם נהיה מחוסנים כשמישהו יחשוב על זה ברצינות…

שאלה: לגבי החיסון לא בטוח שכולם מבינים איך זה עובד…אומרים שלקבוצה שמחוסנת בימים אלו יהיו מספיק נוגדנים בכדי לחסן את האוכלוסיה כולה…איך זה אמור לעבוד בעצם ?

תשובה: אני עצמי חוסנתי לפני מספר ימים, ישנן תופעות לוואי מקומיות, וזו למעשה ההוכחה שהחיסון נקלט. יש כאלה שיש להם תופעות לוואי רבות יותר, אך ידוע שכשמחסנים אוכלוסיה שלמה יש סיכון של אחד למספר בן חמש או שש ספרות שתהיה בעיה של הופעת סיבוך קשה.

החיסון הוא עם ה vaccinia ולא עם variola (וירוס האבעבועות השחורות) יש להם אנטיגנים משותפים , אך הם שני וירוסים שונים לגמרי.

הוירוס הזה נכנס לתוך העור, יוצר את השלפוחית, והגוף מגיב ואתה מחוסן.

הגוף מייצר IGG/IGM כאשר לאדם יש סיבוך של vaccinia, אתה לוקח מאדם שחוסן נוגדנים ומזריק לחולה, אתה למעשה מעביר אליו את הנוגדנים ויוצר חיסון סביל שהוא למעשה טיפול.

מה שקורה בפועל הוא שאנחנו מוגנים על ידי מאגר של כמה מאות אנשים שחוסנו לפנינו, תרמו דם (אני מקוה שהרבה מהם), כך שאם מישהו יפתח סיבוכים ניתן יהיה לטפל בו (על ידי מי שחוסן בעבר, כאמור).

שאלה: אם מחר מחליטה הממשלה לחסן את כולם?

תשובה: אז מחכים שמי שחוסן יתרום דם ומפיקים, מייצרים סטוקים של נוגדנים, מתחילים לחסן את האוכלוסיה ואם מתחילים להגיע אנשים עם סיבוכים, לאותם אנשים יתנו עירוים עם נוגדנים של מחוסנים ותיקים.

אנחנו חלק מתוך מערכת, אנו לא לבד, לשמחתי הרבה. המערכת כוללת קופות חולים, לשכות בריאות… ושאר העולם עיריות, מל”ח, פס”ח, ארגונים שתפקידם לתת פתרונות שלא קשורים לרפואה.

שאלה: מה קורה באבעבועות שחורות?

תשובה: המסכה מגינה היטב מהאנטרקס אך באבעבועות השחורות המחלה עוברת גם במגע. בהנחה שהצוותים מחוסנים – זה מחלת עור קשה שצריך לדעת לטפל בה, אולם קיימת תמותה משמעותית.

העניין פה הוא מה הטכנולוגיה של הצד השני, כלומר מה אתה מסוגל לייצר ולעשות? זה כנראה לא קל לייצר נשק זה, ואנחנו לא שומעים על דברים אחרים, כי כנראה אין.

אם יבוא איזשהוא עיראקי לשגרירות ארה”ב או לאיזו שגרירות אירופאית ויאמר אני עבדתי עם וירוס X עד אתמול והיום ברחתי, אז מהר מאוד יופיע פק”ל נגד וירוס X.

נכון להיום, אנו מנסים להתגונן כנגד דברים שמוגדרים כאיום.

שאלה: שורה תחתונה מהי לדעתך המוכנות של המערכת לתסריטים גרועים אלה?

תשובה: מוכנות המערכת היא כזאת, שיש סיכוי סביר שנוכל להצליח ולעזור לכמות גדולה של אנשים לשרוד את זה. אני חייב לסייג את זה בחוסר הנסיון של כולנו.

בהעדר טיפול נראה את המהלך הטבעי של המחלה. כל תכנון משפר את המהלך הטבעי. כל ידע, כל התארגנות מקצועית. אני נוטה להאמין שהדרך שאנו עושים את זה אכן תשפר כשהקהל שקורא את הנאמר, שהוא קהל מקצועי ולא הדיוטות, מבין שמחלות פוגעות בסופו של דבר.

היתרון שיש לנו, הוא שהרבה אנשים, במשך הרבה זמן, ניסו לעשות הכנות כדי שהדברים יגרמו פחות נזק.

אני מקווה שזה יתבטא בכך שהתוצאה תהיה טובה יותר ממה שהיא יכולה היתה להיות. צריך לזכור שקשה להגיע לקטסטרופות פנומנליות בנשק כימי, אלו הן קטסטרופות של עשרות ומאות, ואולי אף יותר מכך, של הרוגים, אבל זה מה שיכול להתרחש. בקטסטרופות של חומרים ביולוגיים, אפשר להגיע ליותר ואני לא יכול לאמר כמה, ועם טיפול, כפי שנראה לנו נכון, יתכן מאוד שנצליח להוריד הרבה מאוד מזה.

שאלה: יש איזה מסר שתרצה להעביר כאן לצוות הרפואי?

תשובה: אנו נמצאים בתקופה שהיא שבועות וחודשים של הכנות לקראת התקפה עלינו. אני לא יודע אם זה יתממש אך העובדה שיש לנו קצת זמן לסגירת כמה שיותר תפרים עוזרת לנו מאוד. אם אנשים יקראו ויחזקו מודעות והבנה לגבי מה שהולך להיות, זה יכול לשפר את הסיכוי שלנו להצליח. בל, אני מקוה שלא נזדקק לכך ושבעוד שנה נסתכל בפיהוק על התקופה הזאת…

e-Med : תודה רבה, ואנו כמובן מצטרפים לתקווה….

מידע נוסף רלבנטי: קישור למצגת אנתרקס