מחלות לב כליליות היו ונשארו הגורם העיקרי לתמותה בארצות מתפתחות. הצורה השכיחה ביותר למחלות לב כליליות בעולם המערבי הינה אתראוסקלורוזיס, במיוחד לארטריות הקורונריות. חוסר היכולת לקיים את האנדותליום בצורה שלמה כתוצאה מפגיעה חולפת או קבועה מאפשרת יצירה של שכבה שומנית נחשבת לתחילת אירועים של אתראוסקלוריזיס.
המרכיבים התאיים "התורמים" לפגיעה באנדותל כוללים תאי אנדותל, מונוציטים, לוחיות דם ותאי שריר חלק. בהתבסס על גורמי הסיכון הידועים למחלות לב כליליות, ניתנת קדימות למניעת אתראוסקלוריזיס הכוללת הפסקת עישון, בקרת לחץ דם ושינויים תזונתיים.
בשנים האחרונות, דווח על התועלת האפשרית בצריכה נמוכה עד בינונית (מתונה) של משקאות אלכוהוליים, ובמיוחד יין אדום, במניעה של מחלות לב. מחקרים דיווחו שהאפקט המגן בפני מחלות לב של יין אדום הינו גדול מהאפקט המנסים לשייך לאתנול בלבד המצוי בו אלא גם למרכיבים אחרים של משקאות אלכוהוליים.
המנגנונים שבאמצעותם היין האדום תורם ליעילות הגנתית כנגד מחלות לב, עדיין תחת מחקר אינטנסיבי. לאחרונה מדברים על מרכיב ספציפי המכונה: פוליפנול- רסברטרול (בהמשך אפרט) הידוע כמצוי ביין אדום שהוא כנראה המרכיב החיוני והמגן ביין אדום. המולקולה היחודית בנמצאת ביין גורמת, כנראה, לשינויים מטבוליים בתוך התא, כמו כן, לאיתותים יחודיים אשר מביאים בסופו של דבר, לירידה במחלות העורקים.

מחקרים אפידימיולוגים שנערכו במספר רב של אוכלוסיות, הראו שאנשים עם הרגלי צריכה יומית מתונה של יין, נהנו מירידה משמעותית במספר מחלות מטבוליות ובמיוחד מתמותה ממחלות לב קרדיווסקולריות, זו בהשוואה לאלו שנמנעו או מאידך הפריזו בשתיית אלכוהול.

(MYOCARDIAL INFARCTION (MI

היא אחת התוצאות של צריכה עודפת של אלכוהול. על אף שרוב המחקרים האפידימיולוגים מעידים על אפקט תועלתי של צריכת אלכוהול מתונה, ללא קשר למקור האלכוהולי. הוכחות הולכות ומתרבות על כך שהיין, ובמיוחד יין אדום, מכיל חומרים פרמקולוגים אשר ביכולתם למנוע מחלות לב כליליות ללא תלות באתנול המצוי ביין.
גילוי התכונות התזונתיות של היין, הינו משימה בעלת אתגר גדול, הדורשת תיעוד ואנטרפרטציה של הפעילות הביולוגית והזמינות של למעלה מ-200 מרכיבים פנוליים המצויים במקורות שונים בטבע. לפני שנדון במרכיב העיקרי הספציפי שביין, הנה בפניכם מחקר המראה את האפקט התועלתי שבצריכה מתונה של יין אדום על שחלוף הכולסטרול בבני אדם. להזכירכם, האפקט המגן של HDL קשור לתפקידו במנגנון הידוע

REVERSE CHOLESTEROL TRANSPORT

המחקר שיתואר להלן, עסק בנושא זה. על מנת להפריד בין האפקט התועלתי האפשרי של מרכיבים אלכוהוליים ולא אלכוהוליים המצויים ביין אדום, הוצעו למתנדבים בריאים בני 56 שנה שלושה סוגי משקאות:
W- יין אדום (30 ג'ר אלכוהול ליום)
A- משקה אחר עם אותה רמת אלכוהול
והמשקה השלישי, AFW- יין אדום נטול אלכוהול. המשקאות ניתנו בסדר אקראי במשך 14 יום.

תוצאות
W גרם לעליה משמעותית ברמת HDL-C, Apo A-1, HDL3-C, Lpa בסרום. משקה A העלה את Apo A , HDL3-C ונרשמה גם עליה ברמת הטריגליצרידים. ל-AFW לא היה שום אפקט לבד מהורדת HDL-C .

מסקנות המחקר
תועלת ספציפית, מתונה אמנם, נצפתה כתוצאה מצריכה מתונה של יין אדום בהשוואה למשקה האלכוהולי וזה הודות להשפעתו על הפרקציות הליפופרוטאיניות וזירוז שחלוף הכולסטרול בין הרקמות.

מה המיוחד שביין האדום ?
יין עשיר במקורות תזונתיים של פלבונואידים-פנולים.
רבו המחקרים שנערכו על מנת לגלות את הסיבה לאפקטים של היין כאשר ההתמקדות היתה על מרכיביו הפנולים, ובמיוחד רסברטרול ופלבונואידים. התרכובות הפנוליות ידועות בשל התכונות הסנסוריות שלהן. מסיבה זו הכימיה שלהן נחקרת מזה שנים ובמיוחד ביין. החומרים האלה מקנים ליין את המרירות והעמידות בפני חמצון מאחר והם ידועים כאנטי-אוקסידנטים אפקטיביים.

רסברטרול
תרכובת זו נחקרת לאחרונה באופן אינטנסיבי הודות ליכולתה האפשרית להפחית את התמותה ממחלות לב. בנוסף לתכונות שהזכרנו לעיל, רסברטרול הראה יכולת בעיכוב חמצון של LDL אדם וכן כמעכב סינתזה של אקוסנואידים, שהינו שלב מפתח באגריגציה של לוחיות דם.
על מנת לאזן את התמונה מו הראוי לדעת את העובדות הבאות: היין מכיל כמות קטנה של רסברטרול (כ 5 מ'ג לליטר). הכמות המקסימלית של רסברטרול בדם שאליה יכולים להגיע כתוצאה מצריכת יין הביאה להרבה הנחות, ובכללן- צריכה של חצי ליטר יין המכיל רמה גבוהה של רסברטרול, 5 מ'ג לליטר, עם יעילות של 50% ספיגה לאדם במשקל 75 ק'ג עם 5 ליטר דם, היא בערך 1 מיקרומול. זו הכמות המינימלית שנתגלתה במערכת in vitro כמיוחסת לאפקטים של רסברטרול. כאשר ברור שרמות in vivo יהיו שונות. אבל בהתבסס על הנחות אלו, רוב הסיכויים הם שלרסברטרול מיין אדום יהיו אפקטים פיזיולוגים נמוכים בצורכי יין.

פלבונואידים
ישנם הרבה פנולים ופיטוכימיקלים אחרים ביין המצויים בריכוז יותר גבוה מאשר רסברטרול, כאלה המגיעים ליותר מ-100 ג'ר לליטר. אלו הם בעיקר הפלבונואידים אשר כוללים 4 קבוצות עיקריות: 1. פלבונים. 2. אנטיאוציאנים. 3.קטקינים. 4.פולמרים אחרים של קטקינים כדוגמת התנין. הכמות הכללית של תרכובות אלו מגיעה לכדי 3-1 מ'ג לליטר ביין אדום ו- 0.2 מ'ג ביין לבן. ברוב המקרים, התרכובות הפנוליות הן אנטיאוקסידנטים.

לאחרונה פורסם בעיתון היוקרתי (Nature 12/2001), מאמר שכותרתו:
ENDOTHELIN(ET)-1 SYNTHESIS REDUCED BY RED WINE.
הפפטיד (ואזוקונסטריקטור) ET-1 תואר בתחילה כבעל יכולת כיווץ גבוהה. יצור עודף של פפטיד זה הינו גורם מפתח בהתפתחות של מחלות וסקולריות ואתראוסלורוזיס. במודלים ניסויים של אתראוסקלורוזיס, בהם השתמשו באנטגוניסטים של ET-1 מנעו ביטויים של השלבים הראשונים של המחלה, כגון חוסר תפקוד של תאי האנדותל או יצירת שכבות שומניות וירידה ב- MI . כמו כן הודגם שבבני אדם הסובלים ממחלות לב קורינריות היא תוצאה של הפרעה חמורה ביצור ET-1. החוקרים,בעבודה זו, ביקשו לבחון את השאלה: האם יין אדום יכול לעכב את הסינתזה של ET1, דבר שיכול להסביר את האפקט המגן שיש ליין. החוקרים מצאו שפוליפנולים מיין אדום מסוג קברנה סוביניון, מפחיתים את הסינתזה של ET-1 בתרבית תאי אנדותל שמקורם מעורק בקר. על מנת לבחון אם תכונה זו היא יחודית ליין אדום, הוכנו מיצויים נטולי אתנול מ-23 יינות אדומים, 4 יינות לבנים, יין רוזה אחד ומיץ ענבים. מיצויים אלה נבחנו בתרבית התאים על מנת לבחון את הריכוז הגורם ל-50% ירידה בסינתזה הבזלית של ET-1, מושג המכונה IC-50. ליינות האדומים מידת עיכוב הסינתזה היתה בקורולציה לתכולה הכללית של הפוליפנולים. מיץ הענבים גם כן עיכב את הסינתזה אך בצורה פחותה בהשוואה ליין האדום. ליינות הלבנים ויין הרוזה- לא היתה כל השפעה. אף על פי שיין הרוזה הוכן מענבי קברנה סוביניון ובכל זאת לא היה עיכוב. רמז, שהחומר הפעיל ביין האדום חייב לבוא מקליפת הענב או ממרכיבים אחרים שנעלמו בתהליך יצור היין. על אף שהפוליפנולים ביינות אדומים בעלי תכונות אניטיאוקסידנטיות, לחוקרים לא נראה שתכונה זו באה בחשבון כבעלת השפעה על סינתזת ET-1.

מעכבים של אנזימים ממשפחת טירוזין-
קינאות שהם בעלי מבנה דומה לפוליפנולים של היין האדום, גם כן מעכבים סינתזה של ET-1. חוקרים אלה בחנו האם פעולה זו של היין האדום יכולה להיות מוסברת על ידי עיכוב האפקט של משפחת האינזימים האלו. מסקנתם היתה, שאכן, אופן פעולת הפוליפנולים היא על ידי שינויים באיתותים של טירוזין- קינאז בתאי האנדותל. מיצויים של יין אדום ידועים גם כבעלי יכולת הרחבת תאי האנדותל ובכך להקטין לחץ דם אשר מקנה גם הגנה בפני מחלות לב כליליות.
החוקרים מציינים שלדעתם כמות קטנה יחסית של מיצוי יין אדום יכולה לעכב סינתזה של ET-1 כתוצאה מספיגה מתאימה של המרכיב הפעיל. לכן הם מציעים שצריכה מתונה של יין אדום תמנע מחלות לב כליליות.

סיכום
נכון לומר, שהרבה מחקרים תומכים בכך שמרכיבי היין הספציפיים הם בעלי יכולת הגנתית בפני התפתחות מחלות לב. יחד עם זאת יש לזכור, שרוב המחקרים אשר נערכו, הם in vitro אשר רחוקים מלייצג השפעות in vivo. נכון הוא גם, שמחקרים אפידיומולגים רבים תומכים בכך שהיין האדום, ובמיוחד מרכיביו, מועילים בהגנה בפני התפתחות מחלות לב. אך לעניות דעתי, המגבלה הגדולה בהסקת מסקנה חותכת היא בכמות החומר הפעיל הנספג ומגיע למערכת הדם. התרכובות הפנוליות חייבות להיספג אל תוך מערכת הדם בכדי שיהיה להן אפקט ישיר על המחלות הקורונריות. נתונים על כך בבני אדם מעטים מאוד. אם לא נוטים לכלום. כל עוד קיימת מגבלה בכמות הנספגת של חומרים אלו, קשה יהיה להמליץ על כמות היין היומית הנדרשת על מנת להביא לתועלת שהוזכרה לעיל. דבר זה חשוב בעיקר למאזן בין כמות האלכוהול לבין כמות החומרים הפעילים המצויים ביין.

המלצת העורך
עם כל זאת, צריכה מתונה של יין אדום (כ 250 מ"ל) תיחשב כהמלצה מתונה שראוי לאמצה.

הערה/שאלה :
הכמות המומלצת היא ליום או לשבוע או לחודש ?
תשובת המערכת: ליום