בדומה לנוגדן המונוקלונלי Rituximab גם לגבי הנוגדן Alemtuzumab נדרש זמן בכדי למצוא את הדרך האופטימלית לשימוש, ללמוד את התועלת וגם בכדי ללמוד טוב יותר את תופעות הלוואי. בסקירה זו נתייחס לשני מאמרים מהשנה האחרונה:

במחקר הבינלאומי אשר פורסם ע”י Keating וחב’ (1) , נכללו רק חולים אשר מחלתם החמירה למרות טיפול קודם בתרופות מסוג Alkyl ולאחר מכן Fludarabine. במחקר נכללו 93 חולים. 59% היו בשלב IV לפי Rai. המינון ההתחלתי היה 3 מג”ר, עם עלייה הדרגתית עד 30 מג”ר, שלוש פעמים בשבוע – אם התרופה נסבלה. כל המטופלים קיבלו אנטיהיסטמיניקה ואצטאמינופן טרם הזרקת התרופה, וכן טיפול מונע בספטרין. הטיפול הופסק אם לא היתה תגובה אחרי 8 שבועות ובמסגרת המחקר הטיפול הופסק בתום 12 שבועות.

ב-54% המחלה נעצרה, (אם כי יתכן והמעקב היה קצר מדי). ב- 31% היתה נסיגה וב-2% הושגה הפוגה מלאה.

התגובה הפחות טובה ניצפתה בשלב IV של המחלה. מצד אחד תוצאה זו צפויה, מאידך היא מאכזבת, היות ובמיוחד בקבוצה זו מתבקשת תוצאה טובה יותר.

יש להדגיש שחציון הזמן עד התגובה היה 6 שבועות כך שיתכן ונדרש טיפול ארוך יותר עד להסקת המסקנה כי הטיפול נכשל.

בחולים בהם היתה תגובה, היא נמשכה עם חציון של 8.7 חודשים.

ההטבה בחולים שהגיבו התבטאה בסימני B, שריעות הטחול, הגדלת קשריות הלימפה ובעליה ברמת ההמוגלובין.

בתחילת הטיפול נרשמה החמרה בטרומבוציטופניה ברוב החולים וזיהומים הם עדיין סיבה או סיבה תורמת למוות.

אין ספק כי התרופה יעילה אך מטרידה העובדה כי אחוז החולים עם CR מאוד נמוך ואחוז החולים עם PR הוא 33% בלבד.

במחקר של Lundin וחב’ (2) נכללו 41 חולים אשר טופלו ב- Alemtuzumab כתרופה ראשונה. כצפוי, התוצאות טובות יותר מאשר בעבודה של Keating (1).

המינון ההתחלתי היה 3 מג”ר עם עלייה מהירה עד 30 מג”ר, בשלוש הזרקות עצמיות מדי שבוע. גם כאן ניתנו אנטיהיסטמיניקה ואצטאמינופן בכדי למנוע תופעות לוואי. במשך הזמן רוב החולים לא נזקקו לתרופות אלו. כל החולים קיבלו, לפחות בהתחלה גם אלופרינול, Cotrimoxazole, Fluconazole, Valacyclovir.

ב-3 חולים הטיפול הופסק כבר בשבוע הראשון בגלל תופעות לוואי בלתי נסבלות. רק 25/41 קיבלו את הטיפול המתוכנן ל-18 שבועות. מתוך אלו שהטיפול הופסק מוקדם יותר, ב-3; בגלל תופעות לוואי מוקדמות, ב-2; CR, ב-1; NR, ב-3; זיהום, ב-2; רעילות המטולוגית. ב-7 חולים הושג CR ועוד 26 השיגו PR.

במחקר זה מעניינות מספר תוצאות. כל החולים בשלב I + II לפי Rai הגיבו אך, כמובן, לא ידוע בינתיים לכמה זמן. חולים עם Bulky disease לא השיגו הפוגה מלאה. הלימפוציטוזיס נעלמה ב-36/38 חולים ופחתה משמעותית במח העצם ב-79% מכלל החולים. מעניין יהיה לקרוא על מעקב לזמן ארוך אחר קבוצת חולים זו.

אחוז החולים המשיגים CR בין אלו שלא טופלו קודם לכן (2) ובין אלו שקיבלו טיפול כבד בעבר (1) הוא נמוך אך אי אפשר להתעלם ממנו. בהקשר זה מעניינת התצפית שחולה לאחר טיפול קודם ב- Mitoxantrone, Chlorambucil עם וינקריסטין ופרדניזון וגם עם Fludarabine השיגה CR עם Campathלמרות מוטציה בגן p53 (3). למרות שגן זה נחשב כגורם פרוגנוסטי שלילי החולה הגיבה לטיפול. החוקרים מעלים את ההשערה כי פעילות Campath אינה משפיעה על הגן ואינה מושפעת ממנו.

1.Keating M.J.,Flinn I.,Jain V.,et al,

Therapeutic role of alemtuzumab (Campath-1H) in patients who have failed

Fludarabine: results of a large international study.

Blood 2002 :99: 3554-3561

2.Lundin J.,Kimby E., Bjorkholm M., et al.,

Phase II trial of subcutaneous anti CD-52 monoclonal antibody alemtuzumab (Campath-1H) as first line treatment for patients with B-cell chronic lymphocytic leukemia (B-CLL)

Blood:2002:100: 768-773.

3.Stilgenbauer S., Dohner H.,

Campath-1H induced complete remission of chronic lymphocytic leukemia despite p53 gene mutation and resistance to chemotherapy.

N.Engl.J.Med: 2002:347: 452-453.