הועבר באדיבות מערכת הג’ורנאל קלאב, המגזין המוקלט (מס’ 393 )

Overweight, Obesity, and Mortality from Cancer in a Prospectively Studied Cohort of U.S. Adults – NEJM 348;17:1625-38http://content.nejm.org/cgi/content/full/348/17/1625

editorial: 

Obesity and Mortality from Cancer, NEJM 348;17:1623-4 http://content.nejm.org/cgi/content/full/348/17/1623

http://content.nejm.org/cgi/content/full/348/13/1277

השמנת יתר ותמותה מסרטן

בגיליון זה שלNew England , שני מאמרים שעניינם הקשר בין השמנת יתר לבין תמותה מסרטן. הראשון נותן נקודת מבט פרספקטיבית על הנושא והשני מציג מחקר פרוספקטיבי מקורי שהקיף קרוב למיליון אנשים.

במאמר הפרספקטיבה מאת הנס-אולוב (Hans-Olov), מזכיר המחבר שמזמן כבר נמצא שבעכברי מעבדה שאכלו רק 60% מכמות הקלוריות שאכלו עכברים אשר אכלו כאוות נפשם, שיעור מחלת הסרטן היה נמוך יותר. ממצאים אלו נכונים לסרטנים אשר מקורם ויראלי, כימי ואף ספונטני.

ממצאים ממחקרים בבני אדם תואמים את תוצאות המחקרים בעכברים. מחקרים אלו הראו שלסובלים מעודף משקל, סיכון יחסי גבוה יותר, ללקות בסרטן רירית הרחם, הכליה, סרטן כיס המרה בנשים, סרטן השד בנשים לאחר גיל הבלות, וסרטן המעי הגס בגברים בעיקר.

עודף משקל אף העלה שכיחות סרטן הושט. הממצאים לגבי סרטן הלבלב, הערמונית, הכבד, סרטן השחלות וממאירות של המערכת ההמטופויטית (Hematopoietic), דלים או לא עקביים. למרות תוצאות, אלו עדיין לא פותחו תוכניות המעודדות ירידה במשקל כאמצעי למניעת סרטן.

על פי המחבר, מספר סיבות להשתהות זאת, הראשונה – שהסיכון היחסי של הסובלים מעודף משקל ללקות בסרטן נמוך מהסיכון היחסי של מעשנים ללקות בסרטן. לכן תוכניות המניעה מתמקדות סביב הגורמים, החשובים יותר, למחלת הסרטן.

כמו כן, מנגנון ביולוגי הקושר בין השמנה לסרטן עדיין לא נמצא. בניגוד, לדוגמא לקשר בין השמנה לבין תחלואה ותמותה מסיבות קארדיו-וואסקולריות (Cardio Vascular), אשר מוסבר היטב. הסיבה האחרונה לאי פיתוח תוכניות לעידוד הרזיה למניעת סרטן היא ספק הקיים לגבי תקפות ודיוק המחקרים אשר הדגימו את הקשר בין השמנת יתר לסרטן.

במחקרה של Calle , מוצגות תוצאות עבודה פרוספקטיבית אשר כללה 900,000 אנשים מכל המדינות בארה”ב ופוארטו ריקו ((Puerto Ricco. הגיל הממוצע היה 57 שנים. BMI בין 18.5 ל-25 הוגדר כתקין, BMI בין 25 ל-30 הוגדר כעודף משקל דרגה אחת. BMI של עד 35 הוגדר כעודף משקל דרגה 2 ו-BMI מעל 40 הוגדר כעודף משקל דרגה שלישית.

תוצאות המחקר מראות שהסיכון היחסי בגברים לתמותה מסרטן בעודף משקל דרגה 2, בין 30 ל-35, היה 1.2 (כלומר, עלייה של 20% בסיכון היחסי לחלות בסרטן), ובעודף משקל דרגה 3 אף עלה ל- 1.5 בהשוואה לקבוצת בעלי המשקל התקין.

שיעור התמותה מסרטן עלה באופן יחסי לעליית משקל הגוף בסך כל הסרטנים, ואף נמצא מובהק בסרטן הושט, הקיבה, סרטן המעי הגס, סרטן הכבד, כיס המרה, סרטן הערמונית וסרטן הכליה וגם בלימפומה שלא מסוג הודג’קין (Non Hopdgkin Lymphoma) ובמיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma).

הסיכון היחסי הגבוה ביותר נמצא לגבי סרטן הכבד. בקבוצת הסובלים מעודף משקל מדרגה 3 (BMI מעל 40), הסיכון היחסי למות מסרטן הכבד היה פי 4.5 בהשוואה לקבוצת המשקל התקין.באוכלוסייה הכוללת נמצא יחס הפוך בין ה-BMI לבין הסיכון היחסי למות מסרטן הריאה. לא נמצא קשר בין עודף משקל לבין תמותה מסרטן המוח, שלפוחית השתן ומלנומה ממאירה.

בקבוצת המשקל התקין לא היה הבדל בסיכון היחסי לתמותה מסרטן בין הנורמלים הכבדים (BMI בין 23-25) לבין הנורמלים הרזים (BMI בין 18.5 ל-23) ואף לא נמצא הבדל בהשוואה לקבוצת הרזים יותר כלומר BMI הנמוך מ-18.5. גם בנשים הוצגו תוצאות דומות והקשר בין עודף משקל לסרטן התקיים גם לגבי סרטן של מערכת המין הנשית וסרטן השד.

כאשר בדקו רק את הקבוצה שלא עישנה מעולם, הסיכון היחסי לתמותה מסרטנים שונים ביחס למשקל הגוף אף עלה והיחס ההפוך שהתגלה לגבי סרטן הריאה לא נמצא בקבוצת הלא מעשנים. במילים אחרות, השמנת יתר הייתה גם גורם סיכון לסרטן הריאה.

החוקרים מעריכים שניתן לייחס בין 4 עד 15 אחוזים מכלל התמותה מסרטן בארצות הברית לעודף משקל. כלומר, אם כל האוכלוסיה היתה שומרת על משקל גוף תקין היו נמנעים קרוב ל-100,000 מקרי תמותה בארה”ב מסרטן בשנה.

המחברים מציעים הסבר הקושר את עודף המשקל לתחלואה בסרטן עקב הפרשה מוגברת של הורמוני מין, אינסולין ו- Insulin Like Growth Factor) ILGF). כמו כן, סבורים כי יש השפעה של השמנת הבטן על מחלת ההחזר הוושטי אשר יכולה להוביל לסרטן הושט.

עם זאת, לא ניתן לדעת בוודאות האם האבחנה והטיפול בסרטן בשמנים זהה לאבחנה והטיפול ברזים. כמו כן יתכן וההישרדות עצמה נמוכה יותר בשמנים דבר המביא לעלייה בסיכון היחסי לתמותה מסרטן.

מחקר מקורי זה, כפי שמסביר מחבר הסקירה, הדגים את הקשר הידוע בין השמנה לתמותה מסרטן בקבוצה אוכלוסייה גדולה בסדר גודל אחד יותר מהמחקרים הקודמים, ובכך מאפשר לנו להשליך מתוצאותיו לגבי רוב אוכלוסיית העולם המערבי.

שיעור התמותה מסרטן יקטן כתוצאה מהקפדה על משקל גוף תקין. השפעה זאת תהיה ניכרת יותר בקבוצת הלא מעשנים מכיוון שעישון כשלעצמו מהווה גורם סיכון משמעותי לסרטן. עבודתם של Calle וחבריו משמעותית לא רק מבחינת ההשלכות על בריאות הציבור, אלא גם לגבי הבנת מנגנון התפתחות הסרטן באנשים שמנים אשר עדיין לא נחקר דיו.

הנס אולוב, בסיכום דבריו, מעלה שאלה שעדיין לא נענתה, והיא האם סוגי השמנה שונים גורמים לסרטן יותר מאשר סוגי השמנה אחרת. כמו כן, הוא ומעלה תקווה שנתונים משמעותיים אלו יביאו לפיתוח תוכניות להפחתת משקל באוכלוסייה כאמצעי למניעת תחלואה ותמותה מסרטן.

הערת הג’ורנאל: ה”מלחמה” בהשמנת יתר מקבלת משנה תוקף במחקר זה. סקרנו לא מכבר מחקר שהדגים את החשיבות הבריאותית של פעילות גופנית, שלה כידוע קשר הדוק גם למניעת השמנת יתר, מתוך מטרה לשפר בריאות קרדיו-וסקולרית, וממחקר זה אנו לומדים באופן ברור שמניעת השמנת יתר אף תועיל בהורדת הסיכון לסרטן. עוד סיבה טובה לעצמנו, למטופלינו, לשמור על משקל תקין.