החוויות הראשונות מחזית ה-SARS – היערכות לטיפול בתסמונת במרכז הרפואי “אסף הרופא”

מחברים:

איליה קגן 1, ענבל גזית 1, קארין לי עובדיה 1, מיכל רסין 2 , דינה סילנר 3, חוליו קרפוך 1

1 – היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי “אסף הרופא”

2 – יחידת המחקר בסיעוד, מרכז רפואי “אסף הרופא”

3 – מנהלת הסיעוד, מרכז רפואי “אסף הרופא”

להתכתבות:

איליה קגן, היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי “אסף הרופא”, צריפין, 70300

פקס: 08-9779043, טל.: 08-9779048/9, נייד: 050-642486

דוא”ל: kaganily@post.tau.ac.il או kagani@asaf.health.gov.il

Title:

Current organisation for a future disease. Initial experiences on the SARS front – Assaf-Ha-Rofeh Medical Center prepares to manage patients with SARS.

Authors:

IlyaKagan1, Inbal Gazit1, Karin Lee Ovadia1, Michal Rasin2, Dina Silner3, Julio Karpuch1,

1 – Unit of Infectious Diseases, Assaf-Ha-Rofe Medical Center, Israel

2 – Nursing Research Unit, Assaf-Ha-Rofe Medical Center, Israel

3 – Director of Nursing, Assaf-Ha-Rofe Medical Center, Israel

Abstract:

Severe Acute Respiratory Syndrome, or SARS, has already won the title of the “first epidemic of the 21st century” and has ‘conquered 30 countries worldwide. In the course of the month of April the state of Israel armed itself to cope with the syndrome in 4 medical centers, Assaf-Ha-Rofeh Medical Center being one of them. The hospital management, the Unit of Infectious Diseases and the staff of the hospital prepared themselves to deal with the unknown. Under pressure from the government, constant incoming reports and the fear of a spreading disease, a new service was established in the space of a month. In the course of the process a number of suspected cases of SARS were referred to our center, approximately half being hospitalized as such and the rest being examined in the Emergency Room and subsequently released.

Key words: SARS, service organisation, hospital, infection control.

תקציר

התסמונת הנשימתית החמורה (SARS) שכונתה “המגפה הראשונה של המאה ה21-“, ‘כבשה’ תוך מספר חודשים כשלושים מדינות ברחבי העולם, והתפשטה אל כל היבשות. מדינת ישראל נערכת לטפל בחולי ה- SARS הפוטנציאלים בארבעה מרכזים רפואיים, ובהם “אסף הרופא”. בעקבות חששות מפני התפשטות המחלה, התגייסו הנהלת המרכז, היחידה למחלות זיהומיות וצוות העובדים להתמודד עם החולים הצפויים להגיע, והקימו תוך חודש שירות חדש – מערך לאבחון ולטיפול בחולי ה-SARS. משך תקופה זו נקלטו בבית החולים מספר מטופלים החשודים כחולי SARS. מחציתם אושפזו ביחידת בידוד מיוחדת, ואחרים נבדקו במיון ושוחררו לביתם. תהליך ההערכות הארגונית התמקד בשלוש רמות: רמת הארגון, רמת הצוות ורמת הפרט, והוא התבסס על המלצות משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי (WHO). במסגרת זו גובשו נהלים, נקבעה מדיניות טיפולית אחידה, ונערכו הדרכות בקרב הצוות המטפל והחולים. המאמר מציג את שלבי פיתוחם של השירותים הרלוונטיים, ובהם: בניית יחידות בידוד, הכנסת מכשור ייחודי, גיבוש נהלים ייעודיים, והתאמת שירותי מעבדה ושירותים אדמיניסטרטיביים. בנוסף, מתוארת הפעילות שנערכה במגמה להכשיר את הצוותים לזיהוי, אבחון וטיפול במחלה, ומוצגים הלקחים הראשוניים מהתהליך שהתרחש.

תסמונת נשימתית חריפה – רקע

בחודשים האחרונים פרצה לעולם מחלה חדשה: התסמונת הנשימתית החמורה – Severe Acute Respiratory Syndrome (SARS). תוך זמן קצר ריכזה המחלה סביבה את מירב תשומת הלב המדעית, הרפואית, הפוליטית והציבורית. המידע על התפשטות המחלה הציף את אמצעי התקשורת, הוקמו אתרי אינטרנט ייעודיים, ופורסמו מאמרים כמעט בכל עיתון מקצועי ולא מקצועי.

ראשיתה של המחלה הייתה בחודשים נובמבר-דצמבר 2002, באזור גוונג-דונג (Guangdong) שבדרום סין. משם היא התפשטה למדינות אסיאתיות סמוכות, ובהן: הונג-קונג, ויאטנם, סינגפור וטאיוון, ואפילו למדינות מרוחקות יותר כמו קנדה, ארצות הברית ואירופה [1]. מהידוע עד כה, המחלה מועברת בדרך טיפתית בעיקר ומאופיינת בשיעורי הדבקה ותמותה גבוהים יחסית. למשל, בחודש מאי 2003 הגיעו שיעורי התמותה ל- 14-15 אחוזים מכלל החולים ב SARS. עוד מסתבר, שהתמותה מהמחלה משתנה באופן משמעותי בין קבוצות הגיל השונות, כאשר בגילאים שמעל 65 שנים מתים כמחצית מהחולים מהמחלה [2]. אבחון המחלה מתבסס על האנמנזה והתמונה הקלינית, וכעזר משמשים ממצאי הדימות (צילום חזה), ובדיקות המעבדה ואישרור המחלה מסתמך על הוכחת הנגיף בעזרת תרבית או PCR או ע”י הוכחת קיום נוגדנים ספציפיים כנגד הנגיף.

בישראל נבדקו מספר אנשים בעקבות חשד ל-SARS, אך עד כה לא אובחן אף חולה במחלה. הואיל וטרם פותחה תרופה שתרפא את המחלה ביעילות, הטיפול הוא סימפטומטי, וכולל הורדת חום ותמיכה נשימתית [3]. לנוכח אי-הוודאות המלווה את המחלה והפוטנציאל הגבוה להדבקה, קיימת חשיבות רבה לתמיכה הנפשית שתתן מענה לחרדות ולפחדים של המטופלים ובני משפחתם מחד, והצוות המטפל מאידך.

נפיצות המחלה

מקרי התחלואה בדלקת הראות האטיפית משכו את תשומת לבה של הקהילייה הרפואית לאחר שהמחלה הופיעה אצל רופא, ששהה יממה בקומה התשיעית בבית מלון בהונג קונג. מחולה זה נדבקו שנים עשר אורחים שהתאכסנו באותה קומה. באמצעותם התפזרה המחלה למדינות כמו: ויאטנם, סינגפור, אירלנד, קנדה וארה”ב. בין הנדבקים היו גם 185 אנשי צוות רפואי בבתי חולים, שטפלו במפיצי המחלה הראשוניים. התסמונת עוררה חרדה בינלאומית עצומה בשל מהירות התפשטותה, וההד התקשורתי שיצרה [1,2].

לאחרונה פורסמו דיווחים רבים אודות מקרי ההדבקה במחלה ואופן פיזורה. במיוחד ניתן דגש לפוטנציאל הגבוה של אנשי הצוות הרפואי להידבק במחלה. נראה, שקיים סיכון רב להדבקה דווקא מחולים הנחשבים כמקרים גבוליים, שאבחונם הוא לא חד-משמעי או מתעכב, ובהתאם לכך הצוותים המקצועיים מטפלים בהם בפחות הקפדה וללא שימוש באמצעי מיגון. באחד מהמקרים תואר מטופל שהגיע לבית החולים בסינגפור עם סימנים של מחלה אך עם מחלות רקע מגוונות, שלא דווח על מגע כלשהו עם חולי SARS. המטופל שהה במיון במשך שלוש שעות, ולאחר שהוחלט על אשפוזו הוא שהה במחלקה עוד תשע שעות נוספות. במהלך הזמן שחלף נדבקו ממנו: רופא, שתי אחיות, שלושה מטופלים ומבקר אחד. בחקירה אפידמיולוגית שנערכה זוהו 132 מגעים עם החולה, שהוגדרו כחשיפות עם פוטנציאל גבוה להדבקה. ריבוי מקרי ההדבקה נבע מכך, שבהתחלה המטופל לא הוגדר כחולה SARS באופן חד-משמעי, ולכן חלק מהצוות לא הקפיד על התמגנות אישית בעת שטיפל בו ולא יושמו נוהלי הבידוד והבידוד המונע. מניסיונם של בתי חולים אחרים שטיפלו בחולי SARS עולה, שזיהוי מוקדם של המחלה אצל החולה, למשל עם קבלתו, הוא חיוני ואף קריטי במניעת הדבקת צוות וחולים אחרים הנמצאים באותה מחלקה ובאותו חדר מיון [5]. עובדה נוספת מעניינת בנוגע להפצת המחלה היא, כי חלק מהמקרים מלווים בהדבקה מאסיבית של מגעים רבים וסגל רפואי, הדבקה שמתרחשת תוך פרק זמן קצר. ההנחה המקובלת היום היא כי חולים מדבקים אלה הם “מפיצי-על” (super spreaders) של המחלה ומדבקים יותר מחולים אחרים [1,2].

היערכות לטיפול ב- SARS

מרבית הדיווחים אודות ניסיונות ההיערכות של בתי החולים לטיפול ב-SARS, התקבלו ממקומות שהתמודדו עם מקרים מוכחים של המחלה. במטרה למגר את התופעה ולצמצם את פיזורה, נקטו בתי החולים בצעדים ארגוניים מרחיקי לכת. בסין למשל, הוקם בית חולים חדש במיוחד לטיפול בחולי SARS, בחסות הצבא, ובסינגפור הוסב בית החולים האוניברסיטאי למטרה זו. במקביל, הוחלט על הפרדה בין מרכזים רפואיים “נקיים” (non-SARS hospital), לבין מרכזים רפואיים “נגועים” (SARS hospital) [5].

לאור הפוטנציאל הגבוה של ההדבקה הישירה והמשנית במחלת ה- SARS, פורסמו בארץ הנחיות מחמירות בנוגע למניעת פיזור המחלה, שהסתמכו על המלצות ארגון הבריאות העולמי ((WHO, המלצות המרכז לשליטה במחלות ומניעתן (CDC), והנחיות משרד הבריאות. דגש רב ניתן לשמירה על בטיחות הצוות באמצעות קביעת נהלי התמגנות, תנאי בידוד וכללי ניקוי מחמירים. ההנחיות יושמו במהלך ההיערכות לקליטת חולי SARS ב”אסף הרופא”, וזאת תוך התאמתם לרמת המשאבים ומאפייני העשייה במרכז.

משרד הבריאות בישראל החליט שהטיפול בחולי ה SARS יערך בארבעה מרכזים רפואיים ובהם “אסף הרופא”. היות ומרבית החשודים כנגועים במחלה הגיעו ארצה בטיסה ממדינות בעלות סיכון גבוה להפצה, כמו: סין, הונג-קונג, קנדה, הם הובאו ישירות מנמל התעופה למרכז הרפואי “אסף הרופא”, וזאת בעקבות הקרבה הגיאוגרפית ביניהם. כיוון שכך, בית החולים קלט עד כה את מרבית החשודים ל-SARS שהגיעו ארצה (עד היום טיפל ביה”ח ב 14 חולים שהיו חשודים ל- SARS.

תהליך ההתארגנות לקליטת חולים עם מחלה לא מוכרת כמו SARS, דרש הפעלת אמצעים לא שגרתיים, גישה טיפולית ייחודית, והיערכות מוקדמת. ניתן לבחון את ההיערכות להתמודדות עם הפרוייקט הנדון, על פי מודל ההתערבות הארגונית המכוון לשלוש רמות: רמת הארגון, רמת הצוות ורמת הפרט. ברמת הארגון, עוסקת הפעילות בקביעת אסטרטגיה להתמודדות עם המחלה, וגיבוש מדיניות מערכתית, ניהולית וקלינית. הנהלת הארגון מתבקשת לגבש מדיניות וגישה טיפולית אחידה, לתכנן ולהקים שירותים מתאימים, לרכוש ציוד ייעודי וכו’. ברמת הצוות הפעילות מתייחסת לנקיטה בצעדים שנועדו להכשיר עובדים ביחידות ובמחלקות לטיפול בחולים. מלבד זאת, יש להכשיר צוותים ויחידות שנועדו לתמוך בטיפול הקליני (כמו: מעבדה, שינוע, אספקה ועוד). על מנת לקדם את השינוי ברמה זו נדרש תאום ושיתוף פעולה אקטיבי בין כל מרכיבי “הפאזל” הארגוני בבית חולים. ברמת הפרט, הפעילות מכוונת להגדרת תחומי אחריות, והכשרה של אנשי צוות רפואי לטפל ולתת מענה לצורכי החולים ובני משפחותיהם. “גישת שלוש הרמות” שימשה בעבר לשם הטמעת שינויים ארגוניים בנושאים מגוונים, כמו למשל: טיפול בנפגעי לוחמה כימית וביולוגית, הבניית מערך לאבטחת איכות בבית חולים כללי [6], ורה-ארגון של מערך ניהול סיכונים במרכז לבריאות הנפש [7].

הדרישה הדחופה לקליטת חולי SARS, חייבה את המרכז הרפואי לתת מענה מיידי ויעיל, לכן ההתארגנות שרוכזה על ידי היחידה למחלות זיהומיות התאפיינה בתכנון וביצוע מהיר והערכה מוקדמת. בהמשך, נתאר את שלבי ההכנה וההתארגנות של בית החולים “אסף הרופא” לקליטת חולי SARS בשלוש רמות הארגון. נציג את הסוגיות הייחודיות שעלו, והלקחים העיקריים שהופקו.

ההיערכות לטיפול ב-SARS ב”אסף הרופא” – השינוי הארגוני

עד כה התקבלו ב”אסף הרופא” 14 מטופלים עם חשד ל-SARS. מרבית הפונים היו בגילאי 40-18 שעברו כמטיילים דרך המדינות הנגועות במחלה, או כאנשי צוות של נמל התעופה. שישה מהמטופלים אושפזו ביחידת בידוד במחלקה פנימית, והשאר שוחררו לביתם לאחר שנבדקו במחלקה לרפואה דחופה (מלר”ד). רובם אובחנו כחולים בשפעת או בדלקת ראות טיפוסית. שלושה מהטופלים שוחררו לבידוד בביתם.

מכל מקום, ההערכות לקליטת החולים החלה עוד בשלהי מלחמת עירק, בטרם החלו מופיעים חולים החשודים למחלה בארץ. כבר באמצע חודש אפריל, נחתה ראשונת החשודות למחלה ומייד עם נחיתתה הועברה לאשפוז. תהליכי ההיערכות קיבלו תנופה ונדרשנו להפעיל בעת ובעונה אחת את ההערכות בכל שלוש הרמות.

1) ברמת ההנהלה והארגון – הנהלת המוסד גיבשה מדיניות ארגונית, המבוססת על מידע עדכני שהותאם למציאות ולנתונים המקומיים. בהתחלה התקבלו עיקר ההנחיות מחוזר מנכ”ל (29.03.03), ומאתרי האינטרנט של ה-WHO (World Health Organization) וה-CDC (Centers for Diseases Control and Prevention). בהמשך, החלו העדכונים להגיע גם דרך אתר האינטרנט של משרד הבריאות ושל ה- ICDC- המרכז הישראלי למניעת מחלות. הנושא המרכזי והראשוני שההנהלה עסקה בו היה קביעת מדיניות בכל הנוגע לאשפוזם של החשודים בתסמונת. תחילה נבחרה מחלקה פנימית לשם אשפוז וטיפול בחולים מבוגרים. בשל הדרישה לאשפז את החולים בחדר בידוד ובו לחץ אויר שלילי, הוקם חדר בידוד במלר”ד, והוכשרה יחידת בידוד במחלקת האשפוז, שכללה גם מתחם ביניים – מבואה בין המחלקה לבין חדר הבידוד. ביחידות הבידוד הותקנו מערכות ליצירת לחץ אוויר שלילי. לגבי הטיפול בילדים עם חשד ל-SARS, התקבלה החלטה שכל חשוד מתחת לגיל 12 יאושפז ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. יחידה זו צוידה בחדר בידוד נפרד, עם אפשרות שהייה של הורה. עבור יחידות הבידוד נרכש ציוד מגן, שכלל ביגוד חד-פעמי עמיד בפני טיפות מותזות, מסכות N-95, משקפי מגן אישיים ואף מכשיר לסינון אוויר מסוג הפא-פילטר (HEPA-filter).

יש לציין, שבמגמה לצמצם את מספר המגעים של הצוות עם החולים נעשה ניסיון לאשפז את החשודים הראשונים ב-SARS ישירות במחלקה הפנימית, מבלי להעבירם דרך המלר”ד. הניסיון לא עלה יפה והכביד על מחלקת האשפוז, היות והופנו אליה הרבה “חשודים” שסבלו בעיקר מחרדה ושפעת. אי-לכך, הוסכם שכל אדם החשוד ל-SARS יעבור מיון ראשוני במלר”ד, ושם יוחלט על המשך טיפול.

2) ברמת הצוות ביחידות – מספר רב של יחידות נטלו חלק בתהליך ההיערכות והטיפול. עם זאת, עומס רב של טיפול ישיר בחשודים ל-SARS הוטל על אנשי צוות המלר”ד, ומחלקת האשפוז הייעודית. עובדי המלר”ד נדרשו לגלות ערנות מרבית ולעדכן את הידע שלהם לגבי המחלה באופן שוטף, שכן הם היוו את הקבוצה הראשונה שאמורה לזהות את החולה, ובעת ובעונה אחת היה להם גם הפוטנציאל המרבי להידבק מחולי ה-SARS. משמעות מיוחדת קיבלה האחות הממיינת (טריאג’), שעליה הוטל התפקיד לזהות ראשונה את החשוד, להפנותו לבידוד וליזום התמגנות. במקביל ניתנה הדרכה מיוחדת לפקידות הקבלה שגם הן היו בין הראשונות לבוא במגע עם חולה ה-SARS.

היחידה למחלות זיהומיות מלאה תפקידי תיאום, וריכזה את הפעילות שנערכה לצורך גיבושם של נוהלי הטיפול במחלה. עיקר פעילותה התמקד בעדכון הצוותים בכל הקשור להגדרת החשודים והחולים, והנחיות בנוגע למדיניות הטיפול ולדרכי המיגון המומלצות. ההדרכה התבססה על עקרונות כללים, אך מחמירים למניעת זיהומים, שנאספו מהמידע שהתפרסם באתרי האינטרנט של ה-WHO וה-CDC. יחד עם זאת, צוות היחידה שימש בתפקידי הדרכה וייעוץ קליני, סייע בתיאום הלוגיסטי בין הצוותים, והשתלב בהדרכת מטופלים, בני משפחה ומבקרים.

באשר להתנהלות העבודה במחלקה הפנימית, איש צוות סיעודי הופקד בכל משמרת לטפל באופן פרטני רק בחולה עם חשד ל-SARS. במהלך המשמרת הוא שימש גם כמטפל ראשי, וגם כמקשר בין החולה המצוי בחדר הבידוד, לבין מי שהיה מחוצה לו.

3) רמת הפרט נוגעת בטווח רחב של אנשים שהיו שותפים לתהליך, ובהם החולה, משפחתו, הרופא, האחות, כוח העזר, פועלת הניקיון, הסניטר, פקידת הקבלה, איש המעבדה ועוד. לכל אלה ניתן מענה ברמה האישית. החל מהאשפוז הראשון של חולה עם חשד ל-SARS, הובהרה עוצמת הבדידות והמצוקה הנפשית אותה הוא חווה בבידוד. כמענה לכך, הותקנה במתחם הבידוד טלוויזיה בכבלים, וסופק לחולה מכשיר טלפון נייד מטעם בית החולים. כדי להבטיח קשר עין רציף וחופשי עם המטופל, הותקנו חלונות זכוכית גדולים בדלת חדר הבידוד. אף על פי כן, השהייה בבידוד קפדני הקשתה על המטופל שנותק מסביבתו החברתית, וגם כאשר הוא “זכה” לביקור, הרי שהיה זה איש צוות “בחליפת חלל”, שדיבר מבעד למסכת “ברווז”, ונמנע ככל האפשר ממגע ישיר. סיבה נוספת למצוקה ולחרדה אצל המטופלים הייתה קשורה לחששם מפני כך שהם עלולים להדביק את בני משפחתם.

בקרב הצוות המטפל, זוהתה חרדה על רקע של מחסור בידע, וחוסר מיומנות בהתמגנות אישית ובהפעלת חדר בידוד. לעיתים נשמעו ביטויים של כעס ותסכול מצד אנשי צוות. כך היה, למשל, כשאזל ביגוד המגן, או בשעה שהוחלט להחליף את סרבלי המגן בחלוקי מגן. במענה לכך, ניתנה לצוותים הדרכה במפגשים פרטניים וקבוצתיים, במהלכם הייתה להם גם אפשרות להביע רגשות ולפרוק תסכולים. מלבד זאת, יכלו הצוותים לפנות לסגל היחידה למחלות זיהומיות, ולקבל מענה טלפוני בכל שעה בקשר ל-SARS. אנשי הצוות וגם המטופלים ובני משפחותיהם נעזרו בשירות זה, ולא אחת פנו אל צוות היחידה בשבתות, בחגים ואף בלילות.

עקרונות ניהול הטיפול באדם “החשוד” כסובל מ- SARS

הטיפול בחולה שנחשד כסובל מ-SARS התבסס על עקרונות אוניברסליים לשליטה בתחלואה [8], שאומצו על ידי משרד הבריאות [9]. להלן פירוטם:

צמצום המגעים – ניווט החשודים לחדר המיועד במלר”ד, מיונם והעברתם המהירה להמשך הטיפול למחלקת האשפוז או לקהילה. הפקדה של מינימום צוות לטיפול בחולה. איסור יציאה מהחדר ומניעת ביקורים.

צמצום משך המגע – צמצום זמן השהייה במיון למינימום האפשרי, וקבלת החלטה מהירה בנוגע להמשך הטיפול. הימנעות מביצוע בדיקות מעבדה במלר”ד, ולקיחת בדיקות דם הכרחיות בלבד במחלקת האשפוז. ארגון הציוד הקבוע בחדר החולה, והכנת ציוד מתכלה בחדר הביניים. הכנת אמצעים לתקשורת עם החולה ותכנון קפדני וחסכני של כל כניסה לחדר הבידוד, בכדי למנוע כניסות חוזרות מיותרות.

הפעלת אמצעים למניעת הדבקה נזוקומיאלית – רענון הידע ומיומנויות השימוש באמצעי זהירות שגרתיים, על ידי הדרכות יזומות. התמגנות אישית בהתאם לכללי בידוד אוויר ובידוד מגע קפדניים. טיפול בפסולת מזוהמת, וניקוי החדר והמכשור כל יום ובשחרור המטופל. שימוש באמצעי מיגון טכנולוגיים, כגון יצירת לחץ אוויר שלילי בחדר הבידוד, והתקנת מכשיר סינון מסוג הפא-פילטר (HEPA filter).

איתור ומעקב אחר כל המגעים – רישום בזמן אמת של כל העובדים שבאו במגע עם החולה, על גבי טופס המיועד לכך. הטפסים נאספו מדי יום על ידי היחידה למחלות זיהומיות.

ניטור התחלואה – בית החולים דיווח ללשכת הבריאות ברמלה על כל חשוד ל-SARS שהתקבל, או השתחרר לקהילה.

יש לציין, שעם ההתקדמות בתהליך ההתערבות התייעלנו, והמערכת החלה לפעול מהר יותר. כך למשל, אם בתחילת ההיערכות זמן השהייה של החשוד ל-SARS בבידוד במלר”ד ארך כארבע שעות, הרי שלאחר שבועיים הוא הצטמצם לכארבעים דקות. הערכת החולה, האנמנזה, הבדיקה הגופנית, הייעוצים, וצילום החזה בוצעו תוך זמן קצר, וההחלטות בנוגע להמשך הטיפול התקבלו בזריזות.

סיכום והמלצות

למעשה, למרות שעדיין לא התנסינו בטיפול בחולי SARS מוכחים. עם זאת, רכשנו ניסיון חיוני במספר “תרגילים רטובים”. כיום, ברור לנו שכדי להתמודד ביעילות עם התסמונת הספציפית הזו אך גם עם מחלות מדבקות נשימתיות אחרות, וכן עם חשודים לנפגעי לוחמה ביולוגית, חשוב במיוחד לאבחן נכון ובמהירות, במלר”ד ובמחלקת האשפוז כאחד. היבט זה מאפשר לצמצם את מספר המגעים, ואת פוטנציאל הדבקה המשנית. באותה עת הוא מקצר את משך הבידוד שכרוך במצוקה נפשית, ומונע אובדנים כלכליים למערכת מבחינת ציוד וכוח אדם.

את התכנון והפעלה של מערך חדש מומלץ לכוון לשלוש רמות הארגון: ההנהלה, הצוות והפרט, ולהקיף את כל הסקטורים המעורבים בהיערכות כבר בשלב התכנון. בתהליך הקמתו של השירות לטיפול ב-SARS , יש לתת את הדעת להיבטים הקליניים והטכניים הקשורים בטיפול, וגם לסוגיות הנפשיות והחברתיות הכרוכות בכך. התייחסות כוללנית הלוקחת בחשבון את כל הגורמים המעורבים בטיפול, ויוצרת בניהם שיתוף פעולה, עשויה לתת מענה הולם לטיפול בחולי ה-SARS הפוטנציאלים.

לסיום, מן הראוי לשים לב לכך שקיומן של הנחיות פעולה בהירות ומובנות וכן תרגול מוקדם מקדמות קבלת החלטות קליניות מהירות ואיכותיות. לפיכך, יש מקום לשקול את הקמתו של מרכז מידע ארצי בנושא SARS , בו ניתן יהיה להתעדכן ולהיעזר בקבלת החלטות קליניות בזמן אמת.

רשימה ביבליוגרפית

CDC, Severe Acute Respiratory Syndrome, 2003. Available at: http://www.cdc.gov/ncidod/sars

WHO, Update 49 – SARS case fatality ratio, incubation period. 7 May 2003. Available at: www.who.int/csr/sarscontry.

CDC, Updated interim surveillance case definition for severe acute respiratory syndrome (SARS) – United States, April 29, 2003. Available at:  http://www.cdc.gov/ncidod/sars

Wenzel RP & Edmond MB, Managing SARS amidst uncertainty. The New England Journal of Medicine 2003; 348: 1947-8

Fisher DA, Chew MHL, Lim YT & Tambyan P, Lessons from practice. Preventing local transmission of SARS: Lessons from Singapore. EMJA, 19 May2003, published online ahead of print at: http://www.mja.com.au/public/rop/fis10245_fm.html

שטרן צ ונווה א, מהו ניהול איכות בבית חולים? איכות -הביטאון הישראלי לאיכות.1996; 8: 8-12.

קגן א ושמש-קיגלי ר, ניהול סיכונים קליני ואיכות: שילוב ניהול סיכונים במערך האיכות הארגוני בשירותי בריאות הנפש. רפואה ומשפט, 2003; 8: 110-7.

Olmsted RN, APIC – Infection control and Applied Epidemiology. Principles and Practice. St. Louis: Mosby. 1996.

משרד הבריאות – תוכנית מוכנות, תסמונת נשימתית חמורה, גרסה 1.0: 2003.