McGlone S, Shrier I. Does sex the night before competition decrease performance? Clin J Sports Med 2000;10: 233-4.

במשך שנים רבות הטיפו מאמנים ומתאמנים להמנעות מקיום יחסי מין בלילה שלפני תחרות. ביניהם נמצאו גם המתאגרף האגדי מוחמד עלי, ומאמן קבוצת הפוטבול האמריקאי באפלו בילס, אשר דרש משחקניו להפרד מנשותיהם בלילה שלפני 4 משחקי הסופרבול בהם השתתפו-והפסידו… מאידך ישנם אלו המצדדים בסקס לפני תחרויות/משחקים, וישנם שני זוכי מדליות זהב אולימפיות אשר מייחסים את זכייתם ל'הכנות מוצלחות לפני התחרות' והמבין יבין. מטרת מאמר המערכת היתה לאתר ולסכם ספרות קייימת בנושא זה- האם סקס בלילה שלפני תחרות בעל השפעה על תוצאותיה.
במקור, ההמלצה להמנע מקיום יחסי מין טרם תחרויות נבעה כנראה עקב ההנחה, כי התנזרות גורמת להגברת התוקפנות, וכי פליטת זרע "יונקת" טסטוסטרון מהגוף. לשם הכנת מאמר המערכת, נסקרו מקורות מידע (MEDLINE, SportDiscus) ואותרו 31 מאמרים, מתוכם רק 3 היו מדעיים- פיזיולוגיים. מסקנותיהם היו כי סקס בלילה שלפני התחרות אינו משפיע על יכולת הביצוע. לדוגמא, מחקר בו 14 אתלטים לשעבר, נשואים, ביצעו מדידת כח באמות הידיים (=כח לפיתה) בבוקר אחרי קיום יחסי מין ובבוקר לאחר 6 ימי המנעות. התוצאות העידו כי אין ליחסי המין השפעה על כח וסבולת שרירי האמות. במחקר נוסף אשר נערך בקרב 10 גברים בוגרים נשואים, לא נמצאה השפעה של קיום יחסי מין על כח הלפיתה, שווי משקל, זמן תגובה, יכולת אירובית או צריכת חמצן מירבית. במחקר אחר נמצא כי 12 שעות לאחר קיום יחסי מין, אין שינוי בהספק האירובי, ב דופק חמצוני (oxygen pulse, נמדד במ"ל חמצן / פעימת לב) או ב- double product (מכפלת לחץ דם X דופק).
בהסתמך על מחקרים אלו, ניתן להניח כי סקס בלילה שלפני התחרות אינו בעל משמעות לגבי התפקוד בה. אולם, יש לתת את הדעת לכך כי במחקרים הפיזיולוגיים הללו לא הגיעו המתנדבים לכדי תשישות בזמן קיום יחסי המין, ולכן אולי אין לצפות לירידה ביכולת הגופנית. בממוצע, יחסי מין בין בני זוג נשואים מצריכים רק 25- 50 קק"ל, כמות אנרגיה השווה לעלייה של שתי קומות במדרגות…
נזכיר כי הכוונה בבסיס ה'איסור' לביצוע סקס בקרב ספורטאים היתה הגברת התוקפנות. לכן, אולי ישנו טעם למדוד שינויים פסיכולוגיים לאחר פעולה זו. בפסיכולוגיה של הספורט מקובלת תאוריית ה- U ההפוך, הגורסת כי ישנה רמת חרדה/ עירנות אופטימלית לפני תחרות, וכי שלווה מופרזת או חרדה מוגזמת עלולות לפגוע ברמת הביצוע. לכן, על כל אתלט לדעת היכן הוא ממוקם על גבי עקומה זו, ולנהוג בהתאם. אם אתלט עצבני במיוחד בערב התחרות, יתכן וקיום יחסי מין יאפשר הרפייה מסויימת; אם הספורטאי מספיק רגוע, או אם אין לו כרגע עניין בפעילות מסיחה- נותר רק להמליץ על שינת לילה טובה. חשוב לנהוג בטבעיות בתקופה זו, ולא להחדיר שינויים מהפכניים דווקא בלילה שלפני התחרות.
ברור כי ישנו צורך במחקרים נוספים בתחום זה. אולם, יש להזהר ממוקשים רבים בדרך להסקת מסקנות, והעיקרי- עד כמה התוצאות במחקר שכזה אמינות, אם פעולה טבעית בין בני זוג הופכת לאקט מוזמן על פי לוח השנה? עוד נקודות למחשבה הן הבדלים בין המשך והתדירות של האקט המיני, ההתנהגות הבסיסית של הנבדקים, תזונה, עייפות, מתח נפשי, תגובות אינדיבידואליות ליחסי המין, מי בן/ בת הזוג (אישה לאחר 10 שנות נישואין, או פרטנרית חדשה בפעם הראשונה). כלומר, יהיה צורך לתיקון לגורמים מבלבלים רבים, בין אם על ידי רנדומיזציה, ובין אם בשלב עיבוד הנתונים. מגבלה נוספת היא הסבירות כי חלק מהנבדקים ישיגו תוצאות טובות יותר לאחר סקס, בעוד החלק האחר ישיגו תוצאות גרועות יותר. אם נניח כי הקבוצות שוות בגודלן, מחקר עם שיטות אקראיות עלול להסיק כי בממוצע אין השפעה ליחסי המין. לכן, הדרך הטובה ביותר היא מדידות חוזרות עם הצלבה בין הקבוצות, כך שכל נבדק בעל מספר מדידות ומהווה את קבוצת הביקורת של עצמו (השגים במספר תחרויות לאחר סקס, מול השגים במספר תחרויות ללא סקס).כך ניתן יהיה לקבוע, אם אכן בנבדקים מסוימים ישנה בכלל השפעה לקיום יחסי מין בלילה שלפני תחרות, והאם ההשפעות הן חיוביות או שליליות.

דבר העורכים
(אורח: מולי אפשטיין, פיסיולוג מאמץ, המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין, מכון וינגייט. קטעים מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ", בתאריך 10.12.2000)

קיום יחסי-מין לפני משחק או תחרות ספורטיבית הוא נושא שעולה על סדר היום בכל פעם שאנו מתקרבים לאירועי ספורט גדולים (מונדיאל, אולימפיאדה) או כאשר מתפוצץ סיפור עסיסי הקשור בביצועיהם של ספורטאים. זכורות לנו ההתלבטויות של קברניטי נבחרות לאומיות באשר לצירוף נשות השחקנים למפעלי ספורט הנמתחים על פני תקופת זמן ארוכה. ההתחבטות בשאלה האם לתת לשחקנים את המוכר והידוע מן הבית או להגבילם (איפוק, מילה בה אנו משתמשים הרבה לאחרונה) אינה זוכה לאחידות דעים כמו השאלה האם על רופא הנבחרת להצטרף לטורניר זה או אחר. אנו יודעים כי ספורטאים ומאמנים רבים מסגלים לעצמם חוקים אישיים ואמונות באשר לנושא זה.
רוב המצדדים בהמנעות מקיום יחסי מין לפני ביצוע ספורטיבי טוענים כי יחסי-מין עלולים לגזול אנרגיה רבה ובכך לפגום באיכות הביצוע הספורטיבי. טענה עתיקת יומין זו הופרכה זה מכבר משום שידוע שעלותם האנרגטית של יחסי-מין קטנה בהרבה מכל פעילות או אימון שמבצע הספורטאי, מה עוד שהאקט המיני אינו מתרחש בדרך כלל בסמוך לשריקת הפתיחה… צידוק מסוים באשר להתנזרות מיחסי-מין טרם תחרות ספורטיבית טמון בעובדה כי לאחר האקט המיני חלה הרפיה פיסיולוגית ומנטלית שמקורה בירידת ריכוזו של הטסטוסטרון (הורמון המין הזכרי) שבין תפקידיו הרבים ניתן לציין את תרומתו לרמת התוקפנות. לכן בענפי ספורט בהם חשובה התוקפנות (ענפי-קרב למשל) יש מן ההגיון שבהמנעות מיחסי-מין מספר ימים טרם העלייה לזירת ההתמודדות. במחקר שנערך בקרב 83 שחקני פוטבול ו- 73 שחקני בייסבול בקולג' בארה"ב נשאלו השחקנים האם המנעות מקיום יחסי-מין בלילה שלפני משחק עשויה לשפר את רמת ביצועיהם במשחק. תוצאות המחקר הראו כי מרבית שחקני הפוטבול נוהגים בדרך כלל להמנע מקיום יחסי-מין בלילה שלפני משחק בעוד ששחקני הבייסבול דיווחו כי הם נוהגים להמנע רק לפעמים. הצידוק העיקרי להמנעות היה כי בכך ניתן לשמר כוחות, להעלות את הרמה האנרגטית ובכך לשפר את הביצוע הספורטיבי. במחקר אחר נשאלו 71 מאמני בייסבול ו- 58 מאמני כדורסל האם יחסי-מין בלילה שלפני משחק עלולים לפגום בביצועיהם של חניכיהם. למעלה מ- 40% מהמאמנים לא ידעו האם יחסי-מין בלילה שלפני משחק עלולים להזיק לביצועיהם הספורטיביים של שחקניהם (מעניין, מכאן עולה כי כמעט 60% מהמאמנים כן "ידעו" את התשובה, אשר כפי שאנו מציגים- אינה ידועה עדיין למדע… ג.ד.). אחד המחקרים הבודדים שנעשו בשטח זה, המצוטט במאמר המתורגם, בדק את השפעתם של יחסי-מין על ערכי צריכת חמצן מרבית (מדד פיסיולוגי למדידת כושרו האירובי של האדם) של גברים צעירים. 11 גברים צעירים אשר לא עוסקים בספורט נדרשו לבצע מבחן כושר אירובי (צריכת חמצן מרבית) בשני תנאים: האחד, 12 שעות לאחר קיום יחסי-מין ופעם נוספת ללא קיום יחסי-מין בלילה שלפני הבדיקה (המבחן נערך בשעה 10 בבוקר). ממצאי המחקר מראים כי ליחסי המין לא היתה כל השפעה על צריכת החמצן המרבית של הנבדקים. חשוב לציין כי צריכת החמצן המרבית היא מדד פיסיולוגי משמעותי בקביעת יכולתו של הספורטאי להתמיד בביצועים אירוביים עצימים כפי שנדרש בענפי ספורט רבים. אמנם, במחקר שלעיל לא נבדקה אוכלוסיית ספורטאים מאומנים, אשר מסוגלים להגיע לערכי מיצוי גופני גבוה יותר, אולם די בסנונית מדעית זו לרמז על המגמה.