בעבר, היה זה פשוט: ביצענו חימום ומתיחות לשם מניעת פציעות. מתיחות היו אחד מעמודי התווך של הטיפול הספורטיבי. זאת- עד אשר התחלנו לחפש אחר העדויות המדעיות. הספורט מלא בחצאי- מדע, וישנו קושי בהפרדה בין האמונות לבין המוכח מדעית.

בסקירה נוספת אשר עסקה בנושא, זוהו 293 מאמרים אשר בחנו את השאלה אולם נכללו רק אלו עם קבוצת ביקורת. 3 מחקרים פרוספקטיביים זיהו יתרון למתיחות, אולם החלק המכין של האימון כלל גם אלמנט חימום. מחקר רוחב נוסף זיהה אפקט מגן של מתיחות בקרב רוכבות אופניים. מספר דומה של מחקרים לא זיהה יתרון לביצוע מתיחות, ולמעשה, 3 מחקרים טענו כי מתיחות מזיקות. סיכום הסקירה היה כי מתיחות אינן מפחיתות את הסיכון לפציעה.

ממצאים אלו מנוגדים לאמונותיהם ולמעשיהם של מאמנים ומתאמנים רבים. אך עם זאת, אין התוצאות כה מפתיעות- אם ניקח בחשבון את תכונותיהן המכאניות המורכבות של הרקמות הרכות ותגובתן לעומס מחזורי.

ישנו מחסור ניכר במחקרים אקראיים מבוקרים, אשר מהווים רק כ- 10% מהפרסומים ברפואת הספורט והמאמץ. לא רק בנושא מתיחות- אלא בכל נושא הפציעות השריריות- גרמיות. הטיפול בפציעות עדיין משולל בסיס מדעי, והינו יותר היסטורי. לדוגמא, ראשי התיבות ICE (Ice, Compression, Elevation) לטיפול בפציעה הינם מנטרה שגורה בפיהם של רופאי ספורט ופיזיותרפיסטים- אולם חסרת בסיס מחקרי. לכמה זמן לשים קרח? באיזו תדירות? עד מתי להמשיך? האם בכלל? הפחתת נפיחות אחרי פציעה דווקא מרבית כאשר ישנה תנועה באזור- ולכן אפשר וכל הקיבועים מיותרים. לגבי נקעי קרסול, מצטברות עדויות לגבי התועלת באימוני שווי משקל, בריצוע או brace במניעת נקע חוזר.

לסיכום, רוב “רפואת הספורט” וניהול הפציעות התפתחו באופן אמפירי, ללא בחינת הנושאים על ידי מחקר מבוקר. התחום משתנה, ומחקרים רבים כגון הנוכחי תורמים לכך.

דבר העורכים

אורח- דר’ ראובן מיטרני, פיזיותרפיסט, מנהל בית הספר למאמנים ולמדריכים, מכון וינגייט

קוראים יקרים,

קראתי בעיון את תקצירי המאמר ומאמר המערכת. כמי שטוען זה שנים רבות כי תרגילי החימום והמתיחות אינם מונעים פציעות בספורט (ואף כתבתי זאת בספרי “פציעות ספורט”), לא הופתעתי מממצאי המחקרים שהוצגו במאמר ואת מסקנותיהם.

כספורטאי פעיל מאד זה למעלה מ- 43 שנים (23 שנות כדורגל, 20 שנות סקווש, 7 פעמים בשבוע) וכפיזיותרפיסט אשר ליווה וטיפל בנבחרות ישראל בענפים השונים במשך 9 שנים (כדורגל נוער, כדורסל, כדורעף בנות, סיוף, ועוד), סיקרן אותי מאוד נושא החימום לפני המשחק בקבוצות האירופאיות נגדן שיחקנו; זאת כיוון שאת הרגלי הישראלים הכרתי. מתוך כלל המסקנות שהסקתי, היתה אחת, והיא כי ספורטאים מבצעים תרגילי חימום והגמשה בצורה חובבנית, שטחית ולא מקצועית, זאת כדי לצאת ידי חובה ומתוך “פחד” מהמאמן. כך או כך, הנושא לא הפתיע אותי משום שעלה בקנה אחד עם ההגיון שלי ועם הבנתי את הנושא. על כך כתבתי בספרי “פציעות ספורט” שיצא לאור בשנת 1993, ועל כך הרציתי בכנסים מקצועיים, בפני סטודנטים, רופאים ופיזיותרפיסטים, בארץ ובחו”ל.

את דעתי כנגד תרגילי מתיחה טרם פעילות גופנית ביססתי על העובדות הבאות:

1. כל התאים בגוף מוכנים לפעול מרגע שהגירוי המפעיל אותם הגיע אליהם. כאשר התא פועל, הוא פועל על פי עקרון “הכל או כלום”, כלומר, או שפועל במלוא עוצמתו או שאינו פועל כלל

2. תאי השריר פועלים מיידית כאשר הגירוי העצבי מגיע אליהם

3. הסיבה להשרדות בעל חיים טורף או נטרף הינה מהירות תגובתו ומהירותו הסופית: אין להעלות על הדעת כי בעלי חיים לא יוכלו להמלט על נפשם או לתקוף מהר מבלי שיבצעו קודם לכך תרגילי הכנה (מתיחות) או חימום…

4. לפי עקרון זה, גם האדם כבעל חיים בטבע אינו זקוק להכנה בטרם יפעל

5. תרגילי החימום אינם מונעים פציעות. הם עשויים לאפשר לאדם להתחיל בפעילות תחרותית במצב פיזיולוגי אופטימלי שיאפשר הישג, ניצחון, או תוצאה טובה

6. לתרגילי המתיחה אין כל הגיון והשפעתם זניחה. “גמישות” הינה טווחי התנועה במפרקים המשתתפים באותה תנועה, ואלו מושפעים מגורמים חוץ- מפרקיים (שרירים, רצועות, גידים, פציות, עור) וגורמים תוך- פרקיים (מבנה ארכיטקטוני, סחוסים, רצועות תוך מפרקיות, שינויים ארתריטיים ועוד). טווחי התנועה של המפרק הם תוצאה של פעילות האדם במהלך חייו

7. המציאות מראה כי מפרקים עתירי תנועה נפגעים יותר ממפרקים בעלי טווחי תנועה ממוצעים

8. במקום לעסוק בתרגילי חימום והרפייה, על הספורטאי לפעול ללא לאות לחזק את שריריו. השרירים הם הם המניע, הדוחף, המנצח והמגן על הגוף. רק השרירים יכולים להגן על המפרקים ! שרירים חזקים מבטיחים בין היתר הגנה היקפית והגנה פרטנית לכל מפרק

הרקמה השרירית הינה רקמה חזקה, בריאה ואמינה. לעתים נדירות השרירים נפגעים, נקרעים. גם אז, הם מחלימים בצורה נפלאה. הרקמה השרירית הינה היחידה הפועלת לפי רצונו של האדם. זהו אוצר בלום, אותו יכול האדם לטפח (לחזק), לשלוט ולהפעיל. כתוצאה מכך יהנה מגוף חזק, בריא, חטוב ואטרקטיבי. כל זאת בנוסף לבונוסים נוספים הנלווים לחיזוק השרירים, כגון חיזוק הגידים, הרצועות והעצמות, וכן השפעה מופלאה על מחזור הדם (הוורידי בעיקר) ומכאן השפעה על תפקוד הלב, הריאות ושאר המערכות בגוף.

למרות כל האמור, נשאלת השאלה – מדוע כל כך מקובל נושא החימום בקרב הספורטאים? התשובה לכך מונחת, לדעתי, בעברנו החינוכי. ספורטאי, כמו כל תלמיד, הינו יציר כפיו של מאמניו ומוריו. חינוך, כמו אימון, הינו כפוי, כלומר, הילד (=הספורטאי) גדל ומתפתח עם צווי “עשה” ו “אל תעשה”. אין לו מילה ודעה בהכשרתו, בדיוק כשם שילד הגדל בבית דתי ינהג לפי הכללים המקובלים בבית.

כמה עובדות נוספות:

1. אבות אבותינו בוודאי לא ביצעו תרגילי חימום והרפייה

2. מתוך כ- 6.5 מיליארד איש העובדים, מתנהלים וחיים על פני כדור הארץ, מספר מבוטל מהם מבצעים תרגילים אלו

3. גם היום קיימים ענפי ספורט רבים בהם אין מבצעים תרגילי חימום או הגמשה טרם הפעילות

4. בסך הכל, ספורטאים אינם נפגעים פעמים רבות

5. את הסיבות לרוב הפציעות לא ניתן להסביר

6. גורמי הפציעות המוכרים לנו הם: הכנה לא מתאימה של גוף הספורטאי לפעילות, חוסר מיומנות ספורטיבית, הפגעות משחקן יריב, ושימוש בציוד או מתקן לא מתאימים

לסיכום, ספורטאי נבון ומאמן חכם צריכים להשקיע את זמן האימון הניתן להם בנושאים כגון חיזוק השרירים, תזונה נכונה, אורח חיים ספורטיבי, שיפור הטכניקה, שימוש בציוד מתאים, עוררות רוח הספורט וחדוות הנצחון.