מתוצאות מחקר חדש עולה כי חשיפה להרדמה כללית במהלך פרוצדורות רפואיות לאחר גיל 45, אינה מהווה גורם סיכון לדמנציה.

העדר הקשר בין הרדמה ודמנציה היה די בולט במספר ניתוחים סטטיסטים שערכו החוקרים, כולל התייחסות למועד החשיפה להרדמה לפני אבחנת דמנציה והגיל בעת החשיפה להרדמה הכללית.

המסר העולה מהמאמר הוא פשוט, הרדמה אינה מהווה סיכון לדמנציה. עם זאת, המחקר אינו פותר את המחלוקת הנוגעת לעיקרון POCD (Postoperative Cognitive Decline).

במחקר הרטרוספקטיבי, מבוסס-אוכלוסייה, סקרו החוקרים את הנתונים מפרויקט Rochester Epidemiology Project וממאגר Mayo Clinic Alzheimer’s Disease Patient Registry וזיהו מטופלים שאובחנו עם דמנציה או מחלת אלצהיימר בתקופה שבין 1 בינואר, 1985, ועד 31 בדצמבר, 1994.

החוקרים אספו מידע מרשומות רפואיות אודות חשיפה להרדמה כללית וכן לחומרי הרדמה, סוג הפרוצדורות ומשך ההרדמה. לכל מקרה בחרו החוקרים באקראי שש ביקורות תואמות בגיל ומין, ללא דמנציה.

מדגם המחקר כלל 877 זוגות מקרי-ביקורת. כל ביקורת הייתה במעקב למשך עד חמש שנים, במהלכן 72 פיתחו דמנציה ונכללו גם בקבוצת המקרים. מרבית המקרים (83.5%) ענו על הקריטריונים למחלת אלצהיימר, כאשר היתר ענו על הקריטריונים לדמנציה מסוג אחר.

חציון גיל המשתתפים בהערכה הרפואית הראשונה עמד על 31 שנים בקבוצת המקרים ועל 32 שנים בקבוצת הביקורת. חציון משך הרשומה הרפואית לאחר גיל 45 שנים ולפני תאריך האינדקס היה דומה בשתי הקבוצות (כ-34 שנים).

מבין 877 המשתתפים בקבוצת המקרים, 70.1% עברו 1,681 פרוצדורות או ניתוחים תחת הרדמה כללית לאחר גיל 45 שנים ולפני אבחנה רשמית של דמנציה, עם משך חציון של דמנציה של 90 דקות. בקבוצת הביקורת, 72.5% עברו 1,638 ניתוחים עם חציון משך הרדמה של 90 דקות.

כאשר החוקרים בחנו את החשיפה להרדמה כמשתנה דיכוטומי, הם לא מצאו קשר בין הרדמה ובין דמנציה (יחס סיכויים של 0.89, p=0.27). כמו כן, לא זוהה קשר כאשר הרדמה כומתה כמספר הפרוצדורות או כאשר משך החשיפה להרדמה נבחן כמשתנה רציף.

כאשר החוקרים התמקדו בחולים עם מחלת אלצהיימר, התוצאות היו דומות.

הערכת הסיכון לפי חומר ההרדמה הספציפי לא העלתה גם היא קשר עם הופעת דמנציה. הממצאים היו דומים כאשר ניתוח הנתונים בוצע באמצעות מודל שכלל את רמת ההשכלה הגבוהה ביותר.

העדר קשר זוהה גם במספר ניתוחים סטטיסטיים, כולל הערכת משתתפים עם רשומות רפואיות זמינות לאחר גיל 45 שנים.

החוקרים מציינים מספר גורמים במחקר המחזקים את המסקנה כי אין קשר בין דמנציה ובין חשיפה לדמנציה. ראשית, המחקר התבסס על אוכלוסיה באזור גיאוגרפי מסוים, עובדה שהפחיתה את האפשרות להטיית דגימה. כמו כן, הסיכוי להטיית זיכרון היה נמוך יותר לאור גישה מלאה לרשומות הרפואיות הרבה לפני האבחנה, נקבעו קריטריונים קפדניים לאבחנה דמנציה בעזרת נוירולוגים מנוסים ולאור גודל המדגם הגדול יחסית.

Mayo Clin Proc. Published online May 3, 2013

לידיעה במדסקייפ